בעדותו נשאל והשיב עו"ד משה גליק:
"ש: הכרת את מישהו מהמנוחים יהודה מור או רות מור?
ת: רות מור הכרתי, את יהודה מור לא הכרתי.
ש: עכשיו, רות מור, טיפלה בנושא הזה מכוח יפוי כוח שהיא קיבלה מבעלה המנוח.
ת: אני לא הכרתי אותה כמיופת כוח, היא השתתפה בישיבות דירקטוריון, במספר ישיבות שגם אני השתתפי בהן, היא לא הוצגה כמיופת כוח זה אני לא זוכר דבר כזה."
(הדגשות שלי, י.פ. עמ' 65)
"הסכם הגירושין" אשר נחתם בתאריך 30/10/2000, רק עיגן באופן רשמי ומחייב את המוסכם בין הצדדים על פיו נהגו שנים עוד קודם לחתימתו של "חוזה המכר".
ב"הסכם הגירושין" נאמר, בין השאר:
"3.א. כל רכוש ו/או נכס אשר שייך לצדדים או למי מהם והנמצא ישראל במעמד חתימת הסכם זה, יהיה שייך לאשה בלבד. הבעל מתחייב כי במידת הצורך, יחתום על כל מסמך שיידרש בעתיד, לביצוע האמור בסעיף זה.
--- סוף עמוד 84 ---
ב. מבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, הרכוש הנ"ל הוא לרבות כל כספים, ני"ע או זכות כל שהיא הנמצאים בחשבונות בכל בנק שהוא בישראל הרשומים ע"ש מי מהצדדים ו/או ע"ש שניהם.
למען הסר ספק, כל הכספים אשר נמצאים בכל בנק שהוא בישראל יהיו שייכים לאשה בלבד. הבעל מתחייב כי במידת הצורך, יחתום על כל מסמך שיידרש בעתיד, לביצוע האמור בסעיף זה."
רות מור הייתה זו, שהחליטה למכור את המניות בחברת ברטורא בע"מ ואת הזכויות הנטענות במקרקעי גבעת אהוד.
רות מור הייתה הגורם הפעיל ב"עסקת המכר". היא זו אשר הכתיבה את תנאי "עסקת המכר", עמה נוהל המשא ומתן, היא זו אשר חתמה על ה"חוזה" ועל המסמכים הנלווים אליו; והיא זו אשר קיבלה לידיה והשאירה אצלה, את מלוא תמורת "עסקת המכר".
בעדותו אומר משה ברודשנדל:
"ש: בעסקה, בחוזה עם מור, עם מי עשית את ה-negotiation המסחרי, את המשא ומתן?
ת: אני עשיתי, אני הכרתי גב' מור, הייתה לי עסקה אתה,
ש: רות מור השם?
ת: רות מור, ויש לה הבעל הזה, יהודה.
ש: אז עם מי עשית את ה-negotiation?
ת: עם רות, כל הזמן עם רות.
ש: עם רות?
ת: עם רות מור." (עמ' 104)
על כן ולא בכדי, במכתבה מיום 29/1/1999 לעו"ד יעקב דנאי - שייצג אותה במשא ומתן, (נוכח היכרותם הקודמת) – היא משתמשת בלשון רבים: