- נקודת המוצא לדיוננו הינה בחינת "מתחם האפשרויות הלשוניות" הטמונות בתיבה "השתלמות מוכרת בבריאות הציבור". מהמונח 'מוכרת', למדים אנו על הצורך בהכרה מטעם הרשות המוסמכת. הכרה כאמור יכולה להילמד בין מהוראות הדין, בין מהנחיות פנימיות, ובין מדפוסי עבודתה של הקהילה המקצועית הרלבנטית. המערערות הפנו לתקנות בריאות העם (עוסקים בסיעוד בבתי חולים), התשמ"ט – 1988 (להלן: התקנות). מן התקנות עולה, כי האחות הראשית הארצית במשרד הבריאות מנהלת פנקס שבו מדורים שונים, וביניהם מדור השתלמות מוכרת. במדור זה נרשם מי שסיים השתלמות מוכרת כמשמעותו בתקנות. אין מחלוקת כי האחות הראשית מטעם נטלי אינה רשומה במדור האמור, ולשיטה זו די היה באמור כדי לסיים את הדיון. דא עקא, שלהשקפת משרד הבריאות, התקנות כלשונן חלות על העוסקים בסיעוד בבתי חולים בלבד ("גם אם נטען כי בפרקטיקה הן מוחלות גם על אחיות בקהילה"); לעומת זאת בתקנות בריאות העם (צוות סיעודי במרפאות), תשמ"א- 1981, אשר חלות, לכאורה, על צוות סיעודי בקהילה, לא נזכר המונח 'השתלמות מוכרת'. נניח, אם-כן, לטובת נטלי לצורך הדיון ומבלי להכריע בכך, כי אין תחולה לתקנות בענייננו, ונמשיך במסע הפרשני.
- המונח 'השתלמות מוכרת', מעצם טבעו, מצביע על היותו חלק מ"שפה" או ז'רגון מקובל ומובן על-ידי קבוצה מוגדרת של אנשים, שהיא מעין "קהילה לשונית" (ברק, בעמ' 230-229)). מי שנוטל חלק באותה קהילה – חזקה עליו כי הוא מבין את אותה "שפה פרטית", המשמשת בתוכה אמצעי קומוניקציה. אכן, בדומה לחוזה, כך גם במכרז, המיועד לקהילת מציעים אנונימית – אך מוגדרת מראש, רשאי המציע לעשות שימוש ב"קוד" גלוי המקובל בקרב חברי אותה קהילה (ראו והשוו: אהרן ברק, פרשנות במשפט – פרשנות החוזה 346-335 (2001)). עם זאת, משעניין לנו במונח התר אחר מובן רווח ומקובל, אמת המידה לבחינת התקיימות תנאי המכרז היא אובייקטיבית, ולא די בכך שמשתתף פלוני לא היה מודע באופן סובייקטיבי למשמעות התנאי כדי שתועדף פרשנות המקיימת את הצעתו (ראו ע"א 4605/99 אלישרא מערכות אלקטרוניות נ' רשות שדות התעופה, פ"ד נה(1) 1, 10 (1999) (להלן: עניין אלישרא)).
- מספר אינדיקציות מצביעות בענייננו על כך ש"השתלמות על בסיסית" הינה ההשתלמות המוכרת בבריאות הציבור בקרב קהילת האחיות. הראשונה, הינה דבריה של ד"ר שושי ריב"א, ראש מינהל הסיעוד במשרד הבריאות, במסגרת הדיון בבית המשפט קמא. לדבריה –