בדוננו בשאלת זכאותו של מחמוד לפדיון חופשה בגין תקופת עבודתו, אין כל רלוונטיות לזהות בעלי המניות בנתבעת, שעה שאין חולק כי הנתבעת היתה מעסיקתו של מחמוד לאורך כל תקופת עבודתו.
למעלה מן הצריך נעיר כי אפילו היה מדובר בענייננו בנסיבות של חילופי מעסיקים (ולא כך הם פני הדברים), הרי שאף אז, הזכות לפדיון חופשה היא זכות שמתגבשת במועד סיום עבודתו של העובד, ועל כן האחריות לתשלומה היא על מעסיקו האחרון במועד סיום עבודתו, כך שבכל מקרה אין כל רלוונטיות לשאלה מי היה המעסיק בתקופה שקדמה לסיום העבודה.
- ולגופם של דברים. עיון בתלושי השכר שצורפו מעלה כי בחודש 12/07 ניצל מחמוד 3 ימי חופשה בתשלום; ובחודש 6/08 ניצל 7 ימי חופשה בתשלום. בתלוש השכר לחודש 11/08 נרשמה יתרה של 5 ימי חופשה בלתי מנוצלים.
תלוש השכר הוא ראיה לכאורה לנכונות האמור בו, ומשלא נסתר הרישום האמור בתלוש השכר לחודש 11/08, אנו קובעים כי נכון לחודש 11/08 נצברו לזכותו של מחמוד 5 ימי חופשה בלתי מנוצלים.
- אשר ליום החופשה הנוסף בגין חודש 12/08, שנתבע על ידי מחמוד, נזכיר כי מחמוד הציג אישורי מחלה עד ליום 13/12/08. ודוק, מחמוד לא ציין בתביעתו האם קיבל שכר עבור חודש 12/08 אך מנגד, לא עתר לתשלום שכר עבודה בגין חודש זה, ועל כן הנחת המוצא היא שקיבל את שכרו עבור חודש זה. דא עקא שלאור משך תקופת המחלה שניתנה לו, יש לראות את מחמוד כמי שעבד בפועל בחודש זה עד ליום 13.12.08 בלבד ועל כן בגין יום זה צבר מחמוד 0.4 ימי חופשה בפועל בלבד.
- אי לכך אנו קובעים שבמועד סיום עבודתו, צבר מחמוד 5.4 ימי חופשה בלתי מנוצלים בגינם הוא זכאי לפדיון.
כעולה מתלושי השכר שצורפו, שכרו השעתי של מחמוד עמד על 27 ₪ לשעה, שהם 216 ₪ ליום עבודה (27 ₪ X 8 שעות), ועל כן זכאי מחמוד לפדיון חופשה בסך 1,166 ₪, לפי החישוב שלהלן:
--- סוף עמוד 12 ---
216 ₪ ליום X 5.4 ימים = 1,166 ₪. בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 22.12.08 ועד לתשלום המלא בפועל.
התביעה לדמי הבראה
- ברכיב זה לכתב התביעה, עתר מחמוד לתשלום הסך של 3,152.8 ₪ בגין דמי הבראה עבור השנה הרביעית והחמישית לעבודתו, לפי החישוב שלהלן:
שנה רביעית: 7 ימים X 318 ₪ = 2,226 ₪
שנה חמישית: (7 ימים X 0.4 שנה) X 331 ₪ = 926.8 ₪.
לטענת התובע בשנים אלו לא שולמו לו דמי הבראה, ועל כן הוא זכאי לתשלום, כאמור.
- הנתבעים טענו ברכיב זה את אותן טענות שנטענו ביחס לתביעה לפדיון חופשה, באשר לחבותו של הבעלים הקודם בתשלום זכויות אלו.
טענות אלו נדחו כאמור על ידינו, וטעמי הדחיה נכונים גם לעניין התביעה לדמי הבראה בגין שתי שנות העבודה האחרונות, כך שאין לנו אלא לדחות את טענתם זו של הנתבעים.
- אשר לתביעה לגופה. מעיון בתלושי השכר שצירף מחמוד, אין אזכור לתשלום דמי הבראה. הנתבעים לא צירפו תלושי שכר מהם עולה כי שולמו למחמוד דמי הבראה ולא טענו לתשלום דמי הבראה במועד כלשהו בגין התקופה כאמור לעיל.
משאלו הם פני הדברים, והואיל ותחשיביו של מחמוד תואמים את הוראות הדין, אנו מקבלים את התביעה ברכיב זה וקובעים כי מחמוד זכאי לדמי הבראה בסך 3,153 ₪ בגין שתי שנות עבודתו האחרונות בנתבעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 22.12.08 ועד לתשלום המלא בפועל.
- עד כאן דיוננו בתביעותיו הפרטניות של מחמוד ומכאן נפנה לדון בתביעותיו הפרטניות של ויקטור.