ת. התחיל ניהול, כן לרבות הוצאות שוטפות" (ראה: בעמ' 55 לפרוטוקול ש': 21-23).
ארז נשאל אף הוא על מועד תחילת פעילותם של הנתבעים במסעדה, והשיב:
"ש. זה יהיה נכון לומר שמפברואר 2008 אתם עסקתם בלהתאים את המסעדה לחזון שלכם או לצרכים שלכם, כלומר התחלתם כבר להוציא הוצאות כדי להתאים את המסעדה למה שרציתם?
ת. להערכתי בחודשיים הראשונים לפחות, הכל נשאר כמו שהיה בדיוק. להערכתי התחלנו להוציא הוצאות לפי מספר שלבים, השלב הראשון בסביבות חודש 4/08 ולאחר מכן רק חצי שנה מאוחרת יותר כלומר בסביבות 10/08, משהו כזה, בשנת 2009 התחיל כבר חזון ההרחבה כמו שנטלי סיפרה להביא הרבה עסקים למתחם" (ראה: בעמ' 59 לפרוטוקול ש': 25-31).
- סיכומם של דברים.
ממסמכי הנתבעים, כמו גם מעדויותיהם ואמירותיהם בזמן אמת, ברי כי נכון לחודש 6/08 נהגו הנתבעים מנהג בעלים בנתבעת לכל דבר ועניין, ובכלל זה לעניין ניהול העובדים ופיטוריהם.
מנגד, הנתבעים לא הוכיחו ולא החלו להוכיח כי קודם להעברת מלוא המניות של הנתבעת לידי נטלי, מר פנחס היה המוסמך היחיד כביכול לפטר עובדים.
משאלו הם פני הדברים, טענת הנתבעים בדבר סמכותו הייחודית כביכול של מר פנחס לפיטורי עובדים, נדחית בזאת מכל וכל, ואנו קובעים כי נכון למועד סיום עבודתו של ויקטור בנתבעת, הנתבעים הם אלו שהיו מוסמכים לפטר עובדים שהועסקו על ידי הנתבעת.
לא זו אף זו, גם מבחינה משפטית כפי שציינו לעיל בהקשר לתביעתו של מחמוד לפדיון חופשה ודמי הבראה, לא מדובר בענייננו בנסיבות של חילופי מעסיקים, כך שאין כל רלוונטיות לטענה זו של הנתבעים.
משזו קביעתנו, נפנה להלן לדון בנסיבות סיום עבודתו של ויקטור לגופן.
- למצער, לא היה חולק בין הצדדים כי הרקע לסיום עבודתו של ויקטור, היה אותו ויכוח מיום 6.8.08 שפרץ בינו לבין הטבח סובחי, ופנייתו של ויקטור אל הלל וארז בטענה כי סובחי איים עליו.
כך גם לא היה חולק כי בעקבות דברים שהשמיע סובחי כלפי ויקטור, הזמין ויקטור את המשטרה, למרות שהתבקש על ידי הלל שלא לעשות כן.
לתצהירו צירף ויקטור דיסק שעליו הקליט את השיחות שהתקיימו באותו יום וכאמור גם שני תמלילים של מכון פענוח בן חמו מרינה.
הנתבעים לא חלקו על תוכן האמור בדיסק ובאותם תמלילים.
זאת ועוד, להזכיר כי לטענת ויקטור, הוא הפסיק את ההקלטה בשלב מסוים, ואז לדבריו לאחר שהגיעה ניידת המשטרה, הלל שאל אותו אם הוא מתכוון להגיש תלונה כנגד סובחי,