מנגד, כאשר נשאל ויקטור בחקירתו הנגדית לפנינו מדוע המכתב שכתב ביום 23.6.08 הופנה אל הלל, השיב נכוחה:
"ת. עבודתי השוטפת הייתה מולו והוא פיטר אותי, לכן פניתי אליו.
--- סוף עמוד 18 ---
ש. אני מפנה אותך גם לנספח ב/2, מכתב מהסתדרות, האם אתה יודע למה שמשון עמרני מההסתדרות שלח את המכתב להלל?
ת. כי עבדתי בגרניטה, והלל היה בעל הבית והמנהל שלי.
ש. ז"א שארז לא היה בעל הבית שלך?
ת. הוא היה שותף של הלל, וגם הוא היה בעל הבית" (ראה: בעמ' 41 לפרוטוקול ש': 6-11).
- לאור המבואר לעיל, אין בידינו לקבוע כי הנתבעים הוכיחו או החלו להוכיח את טענתם לפיה כביכול לאחר ה-8.6.08 ויקטור נדרש להתייצב לבירור אצל אותו "מנהל" עלום, ולא כל שכן כי נמנע מלעשות כן, ועל כן אנו קובעים כי יחסי העבודה שבין הצדדים הסתיימו ביום 8.6.08 ולא בכל מועד שלאחר מכן.
משזו קביעתנו, נפנה להלן לאותם תמלילים שצירף ויקטור (ואשר כאמור הנתבעים לא כפרו בנכונותם), על מנת ללמוד מתוכם לגבי נסיבות סיום עבודתו של ויקטור באותו יום.
- נקדים ונאמר כי בדוננו בשאלת נסיבות סיום עבודתו של ויקטור, איננו נדרשים לקבוע האם ויקטור התנהל כדבעי, אם לאו, ואיננו נדרשים לקבוע האם היה מוצדק לפטרו, אם לאו. לאור גדר המחלוקת כפי שתחמו אותה הנתבעים, השאלה הטעונה הכרעה על ידינו היא מי הביא את יחסי העבודה לכלל סיום, האם כטענת הנתבעים, היה זה ויקטור שהביא את יחסי העבודה בין הצדדים לכלל סיום, או שמא כטענת ויקטור, היו אלו הלל וארז שהביאו את יחסי העבודה שבין הצדדים לכלל סיום.
בהקשר לכך נפסק, כי:
"עת מדובר בחוזה עבודה, ועת ב"ביטול" חוזה מדובר, ולא באירועים ומצבים אחרים שיכול ויביאו חוזה - כל חוזה לידי גמר - יכול וה"ביטול" יהיה על ידי המעביד, ואזי בפיטורים ידובר, ויכול ויהיה על ידי העובד, ואזי בהתפטרות מדובר" [ראה: דב"ע שם/116-3 שלום סלמה - מדינת ישראל, פד"ע י"ב, 375). בהתאם לכך נפסק לא אחת, כי ניתוק קשר העבודה, בין על ידי פיטורים ובין על ידי התפטרות, מחייב הבעת כוונה חד-משמעית מאת המעביד או מאת העובד לעשות כן [ראה: דב"ע נה/122-3 טהאה זבון – נפתלי מוצניק פד"ע כט', 228]. מכל מקום, היסוד, הן של פיטורים והן של התפטרות, הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי עובד-מעביד, הקיימים בין השניים,לידי גמר [ראה: דב"ע נא/1-3 מפעלי ים המלח בע"מ נ' שיינין,פד"ע כב, 271].