עוד נפסק בהקשר לכך, כי: "משאומר מעביד לעובד, כי 'אין לך יותר מה לעשות במקום העבודה' וכי 'הוא יכול ללכת', פשיטא שהוא מפטרו; כשם שפשיטא הוא שעובד מתפטר באומרו: 'אני עוזב את מקום העבודה ולא אבוא יותר לכאן'. אלא מאי? יש והדברים נאמרים ללא כוונה לתוצאה...
...משנאמרים דברים בעידנא דריתחא והצד השני מקבלם כפשוטם, תמיד נתונה למי שאמר את אשר אמר, האפשרות תוך זמן סביר להעמיד את הצד השני על כוונתו האמיתית" [ראה: דב"ע לה/3-41 יעקב היגר - דינה שוורץ, פד"ע ז', 24].
--- סוף עמוד 19 ---
- אחר הבהרות אלו נפנה להלן לתמלילים שהוצגו לפנינו.
כעולה מן התמליל הראשון, נראה כי בעקבות תלונתו של ויקטור על סובחי, נקרא סובחי להגיע ומתקיימת שיחה בין ויקטור, סובחי, הלל וארז, במסגרתה מתלונן סובחי על התנהלותו של ויקטור ואילו ויקטור טוען שדיבר אל סובחי יפה וכי סובחי הוא שמשקר. בעקבות כך נשמע סובחי מזמין את ויקטור לצאת החוצה, ומתפתחת השיחה שלהלן:
"סובחי: ויקטור בוא בחוץ, בוא בחוץ.
ויקטור: אתה מרים יד?
ארז: די סובחי.
סובחי: בוא בחוץ (צועק)
ארז: סובחי.
ויקטור: אתה מרים עלי ידיים?
סובחי: בוא בחוץ ינעל ראבק.
ויקטור: אני אביא לך עכשיו משטרה.
סובחי: אתה תביא לי משטרה?
ויקטור: הלל אני לא צוחק." (ראה: בעמ' 3 לתמליל הראשון ש' 16-26).
בהמשך ניכר כי הן ארז והן הלל מנסים להרגיע את הרוחות ופונים אל הניצים להירגע ולפתוח דף חדש, ולקראת סוף התמליל הראשון נשמע ויקטור אומר את הדברים הבאים:
"לא, ארז תקשיב, תמצאו מישהו לעכשיו, אני הולך הביתה, אני הולך בצדק, אני לא לא רוצה שאף אחד לא יאיים ולא ידבר איתי ככה ולא יזלזל בי ואני מגיש עליו תלונה" (ראה: בעמ' 5 לתמליל הראשון ש' 22-24).
בהמשך לכך ממשיכה שיחה בין ויקטור לבין עובדת בשם הילה, כאשר במסגרתה ניתן לשמוע את ויקטור מתקשר למשטרה ומבקש הנחיות כיצד עליו לפעול שכן הוא מעונין להתלונן על תקיפה ואיומים מצד עובד אחר (ראה: בעמ' 6 לתמליל הראשון ש' 2-8). תמליל זה מסתיים בכך שויקטור מבקש מאותה עובדת בשם הילה להוציא אותו מהמחשב.
- עד כאן לגבי התמליל הראשון.
אשר לתמליל השני, שראשיתו לאחר שהמשטרה כבר עזבה את המקום בעקבות פנייתו של ויקטור. בתחילת התמליל ויקטור מספר להילה שהלל פיטר אותו משום שהגיש תלונה למשטרה, והילה מגיבה בהלם (ראה: בעמ' 1 לתמליל השני ש' 6-17).
לאחר מכן מתנהלת שיחה ארוכה בין ויקטור, הלל וארז במהלכה ויקטור מתלונן שהוא אינו מוערך מספיק על השקעתו בעבודה, ואף מזכיר שוב את האירוע שהיה עם סובחי, ובהמשך לכך, מוחלפים הדברים הבאים, בין הנוכחים: