משקבענו כאמור לעיל שהנתבעים לא הוכיחו את טענתם שלפיה לאחר השיחה שלעיל מיום 8.6.08 נדרש ויקטור להתייצב לבירור אצל אותו "מנהל" עלום ולא התייצב, התוצאה היא שויקטור פוטר לאלתר על ידי הלל וארז ביום 8.6.08.
שיעור פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת
- משקבענו כאמור כי ויקטור פוטר לאלתר ביום 8.6.08, התוצאה היא שהוא זכאי לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
- אשר לשיעורם של פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת, הרי שבפרוטוקול הדיון מיום 2.1.11 הצהירו באי הצדדים לפרוטוקול, כי אין חולק ששכרו השעתי האחרון של ויקטור, עמד על 27 ₪; כי תקופת עבודתו היתה מיום 7.1.05 ועד ליום 8.6.08; וכי ככל שייקבע כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים, הרי שסכומם הוא 17,175 ₪ (ראה: בעמ' 1 לפרוטוקול ש': 11-16).
בהתאמה לאמור לעיל שלא היה שנוי במחלוקת, אין זאת אלא ששכרו החודשי האחרון של ויקטור עמד על 5,022 ₪ ועל כן ולנוכח משך תקופת עבודתו והיותו עובד חודשי, הוא זכאי לדמי הודעה מוקדמת בשווי של חודש אחד.
- אשר על כן, לאור כל האמור לעיל במצטבר אנו קובעים כי ויקטור זכאי לסך של 17,175 ₪ בגין פיצויי פיטורים, ולסך של 5,022 ₪ בגין הודעה מוקדמת, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.6.08 ועד לתשלום המלא בפועל.
--- סוף עמוד 22 ---
התביעה לתשלום פדיון חופשה
- ברכיב זה לכתב התביעה עתר ויקטור לתשלום פדיון חופשה בסכום כולל של 9,072 ₪ מחושב לפי 42 ימי חופשה לא מנוצלים במשך כל תקופת עבודתו בנתבעת, שכן לדבריו, במשך כל תקופת עבודתו בנתבעת הוא לא ניצל ימי חופשה בתשלום ולא שולמו לו דמי חופשה.
בסיכומיו טען ויקטור כי הנתבעים כללו תשלום זה בתלוש השכר האחרון, שכאמור הוסתר ממנו, ולא שולם לו, ועל כן יש לראותם כמי שהודו בזכותו לפדיון חופשה כאמור.
- מנגד לטענת הנתבעים, לנוכח הוראות ההתיישנות החלות על פדיון חופשה, הרי שויקטור זכאי לתשלום פדיון חופשה, עבור שתי שנות עבודה בלבד.
עוד טענו הנתבעים ביחס לתקופה שלא חלה עליה התיישנות, כי כל תקופת עבודתו של ויקטור חלה בתקופה שמר פנחס היה בעלי הנתבעת, ועל כן, היה על ויקטור לתבוע את מר פנחס, בעליה הקודם של הנתבעת.
- נקדים ונאמר כי אין בידינו לשעות לטענת ההתיישנות שהעלו הנתבעים.
אכן, על פי סעיף 31 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 נקבע כי תקופת ההתיישנות לכל תביעה על פי חוק זה, היא שלוש שנים. ואולם לנוכח הוראות סעיף 6 לחוק זה בדבר האפשרות לצבירת חופשה וניצולה, ההלכה הפסוקה המחייבת בעניין פרשנות סעיפים אלו לחוק, קובעת כי בעת שמסתיימים יחסי עובד מעביד בין צדדים, זכאי העובד לתבוע פדיון חופשה בגין הימים להם היה זכאי בשלוש השנים המלאות האחרונות להעסקתו בצירוף הימים שנצברו לזכותו בשנת העבודה השוטפת [ראה: ע"ע 547/06 כהן משה נ' ויליאם אנויה (פסה"ד מיום 8/10/07)].