הואיל וויקטור הועסק בנתבעת החל מיום 7.1.05 ועד ליום 8.6.08, אין זאת אלא שהוא זכאי לפדיון חופשה בגין כל תקופת עבודתו בנתבעת, וטענת הנתבעים להתיישנות התביעה ברכיב זה – נדחית.
- אשר לטענת הנתבעים לפיה היה על ויקטור לתבוע את בעליה הקודם של הנתבעת, הרי שכמבואר לעיל, דחינו טענה זו בהקשר לתביעתו של מחמוד לפדיון חופשה ודמי הבראה, והטעמים לדחייה נכוחים המה גם לעניין תביעתו של ויקטור לפדיון חופשה, זאת גם היה נקבע כי כל תקופת עבודתו בנתבעת, חלה בתקופת בעלי המניות הקודם של הנתבעת.
- ולגופה של התביעה, הנתבעים לא חלקו על מספר ימי הפדיון שנתבעו או על גובה שכרו היומי של ויקטור. הנתבעים אף לא הוכיחו ולא ניסו להוכיח כי ויקטור ניצל ימי חופשה בתקופת עבודתו בנתבעת.
אי לכך טענתם זו של הנתבעים נדחית, והתוצאה היא שעם סיום עבודתו, ויקטור זכאי לפדיון כלל ימי החופשה המגיעים על פי חוק בגין תקופת עבודתו בנתבעת.
--- סוף עמוד 23 ---
- כאמור, ויקטור עבד בנתבעת במשך שלוש שנים וחמישה חודשים, וזאת במתכונת של למצער 6 ימי עבודה בשבוע.
אי לכך בגין מלוא תקופת עבודתו זכאי ויקטור ל-49 ימי חופשה קלנדאריים שהם 42 ימי חופשה שנתית בפועל.
כעולה מתלושי השכר שצורפו וכפי שלא היה חולק, שכרו השעתי של ויקטור עמד על 27 ₪ לשעה, שהם 216 ₪ ליום עבודה (27 ₪ X 8 שעות), ועל כן ויקטור זכאי לפדיון חופשה בסך 9,072 ₪, לפי החישוב שלהלן:
216 ₪ ליום X 42 ימים = 9,072 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.6.08 ועד לתשלום המלא בפועל.
התביעה לתשלום דמי הבראה
- ברכיב זה לכתב התביעה, עתר ויקטור לתשלום הסך של 6,324 ₪ בגין דמי הבראה למשך כל תקופת עבודתו בנתבעת, וכאמור, בסיכומיו את עתירתו ברכיב זה לסך של 6,519 ₪, בהתאם לרישום שהופיע בתלוש השכר האחרון שהופק לו.
- מנגד טענו הנתבעים להתיישנות התביעה לתקופה שקדמה לשנתיים שלפני סיום עבודתו של ויקטור. כך גם חזרו הנתבעים על טענתם שבכל הנוגע לתקופה שלא חלה עליה התיישנות, הואיל וכל תקופת עבודתו של ויקטור חלה בתקופה שמר פנחס היה בעלי הנתבעת, היה על ויקטור לתבוע את מר פנחס, בעליה הקודם של הנתבעת.
- אשר לטענת הנתבעים לפיה היה על ויקטור לתבוע את בעליה הקודם של הנתבעת, הרי שכמבואר לעיל, דחינו טענה זו הן ביחס לתביעותיו של מחמוד לפדיון חופשה ודמי הבראה והן ביחס לתביעתו של ויקטור לעיל לפדיון חופשה. הטעמים שביסוד הדחייה נכוחים המה גם לעניין תביעתו של ויקטור לדמי הבראה, ועל כן טענה זו של הנתבעים – נדחית.
יחד עם זאת, באשר ל"טענת ההתיישנות" שהעלו הנתבעים, הגם שלא מדובר ב"טענת התיישנות", הרי שלגופם של דברים צודקים הנתבעים בטענתם כי ויקטור יכול לתבוע דמי הבראה בגין שנתיים אחרונות לעבודות בלבד, ונבאר.