הזכות לדמי הבראה, הינה אחת מאותן זכויות שהוכרו בפסיקה כזכות נילוות לשכר [ראה: דב"ע נג/223-3 פלסטין פוסט בע"מ נ' ג'ואנה יחיאל, פד"ע כז, עמ' 436]. ככלל לגבי זכויות נלוות לשכר, נפסק כי זכות נלווית אינה ניתנת לפדיון לאחר סיום יחסי עובד ומעביד, אלא אם קיימת הוראה מיוחדת בנדון המאפשרת פדיון אותה זכות [ראה: דב"ע נג/223-3 פלסטין פוסט בע"מ לעיל; ע"ע 300080/98 כהן אברהם – גביר קבלנים בניה ופיתוח בע"מ, עבודה ארצי כרך לג (79), 22].
אשר לדמי הבראה, קיימת הוראה מפורשת המאפשרת פדיון הזכות לדמי הבראה גם לאחר סיומם של יחסי עובד ומעביד, בצו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש, ולפיה נקבע כי:
--- סוף עמוד 24 ---
"עובד יהיה זכאי לדמי הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עובד מעביד וזאת לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו, אם לא קיבל את דמי ההבראה עבור אותה תקופה במהלך עבודתו".
- אי לכך, ויקטור זכאי לפדות את דמי ההבראה, למרות שיחסי העבודה בינו לבין מעסיקתו הסתיימו, אך זאת לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת העבודה, בלבד.
הסתמכותו של ויקטור על הציון בתלוש השכר האחרון, בבחינת הודאת בעל דין, אין בה כדי לסייע, שעה שתביעה זו הוגשה לאחר שהסתיימו יחסי עובד ומעביד ומבוקש במסגרתה לפדות את הזכות לדמי הבראה.
- אשר לתביעה לגופה, הרי שהנתבעים לא טענו, לא כל שכן הוכיחו שויקטור קיבל דמי הבראה במהלך שתי שנות עבודתו האחרונות בנתבעת.
צו ההרחבה בדבר השתתפות המעסיק בהוצאות הבראה ונופש, קובע כי עובד זכאי ל-5 ימי הבראה בגין שנת העבודה הראשונה, ל-6 ימי הבראה בגין שנות העבודה השניה והשלישית, ול-7 ימי הבראה בגין שנת העבודה הרביעית.
אי לכך בגין שתי שנות עבודתו האחרונות בנתבעת, זכאי ויקטור ל-12.4 ימי הבראה, בהתאם לפירוט שלהלן:
עבור חמישה חודשים בשנת עבודתו הרביעית - 2.9 ימים.
עבור שנים עשר חודשים בשנת עבודתו השלישית - 6 ימים.
עבור שבעה חודשים בשנת עבודתו השניה - 3.5 ימים.
במועד סיום עבודתו של ויקטור, שווי יום הבראה עמד על 331 ₪ ליום, ועל כן עבור שתי שנות עבודתו האחרונות בנתבעת, זכאי ויקטור לדמי הבראה בסכום כולל של 4,104 ₪ (12.4 ימים X 331 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.6.08 ועד לתשלום המלא בפועל.