ב. הודעה מוקדמת בסך 5,022 ₪ ברוטו.
ג. פדיון חופשה בסך 9,072 ₪ ברוטו.
ד. דמי הבראה בסך 4,104 ₪ ברוטו.
ה. הפרשי שכר חודש יוני 08' בסך 226 ₪ ברוטו.
ו. גמול עבודה בשעות נוספות ומנוחה בסך 120,104 ₪ ברוטו.
דא עקא שבכך לא תם דיוננו, שכן כמבואר לעיל, בנוסף לשאלת זכאותו של כל אחד מהתובעים לזכויות שנתבעו לגופן, חלוקים הצדדים ביניהם בשאלה מהותית יותר, והיא עצם חבותם האישית של הנתבעים 2-4 בתשלום אותן זכויות.
אי לכך, נפנה להלן לדון במחלוקת זו שבין הצדדים.
חבותם של הנתבעים 2-4 בתשלום הזכויות שנפסקו לתובעים
--- סוף עמוד 27 ---
- לטענת התובעים בקצירת האומר, עסקינן בענייננו, בנסיבות חריגות ומיוחדות בהן ארז והלל עשו במשותף עם נטלי קנוניה, תוך שימוש לרעה במסך ההתאגדות של הנתבעת ובזהותה של נטלי כדי לרמות לא רק את נושי הנתבעת, אלא גם נושיהם שלהם עצמם, שעה שנטלי מוצגת כבעלת החברה למרות שהלכה למעשה היתה רק "אשת קש" מאחוריה הסתתרו ארז והלל.
לטענת התובעים, בנסיבות אלו יש להטיל על הנתבעים כולם אחריות אישית לתשלום זכויותיהם של התובעים, וזאת הן מכח הדוקטרינה של הרמת מסך, הן מכח הדוקטרינה של הטלת אחריות אישית על אורגנים בחברה, והן מדיני השליחות והנאמנות.
- מנגד לטענת הנתבעים, בקצירת האומר, היה על הנתבעים להגיש את תביעתם כנגד מר פנחס, ולמצער, ובהינתן כי הנתבעת נמצאת בהליכי פירוק, למפרק החברה ולמוסד לביטוח לאומי.
גם לגופם של דברים טוענים הנתבעים כי התובעים לא הניחו תשתית המצדיקה את הרמת המסך של הנתבעת, מה גם שהרמת מסך ניתן לבצע רק כלפי בעלי המניות של החברה, ולא הניחו תשתית להראות כי ארז והלל היו בעלי שליטה בחברה, או לבסס הטלת אחריות אישית כלפי מי מהם, מכח כל דין.
- בטרם נדרש לטענותיהם של הצדדים זה בכה וזה בכה, נפנה להלן לדון תחילה בתשתית העובדתית כפי שהתבררה לפנינו בכל הנוגע לאופן הפעלת הנתבעת על ידי שלושת הנתבעים.
- כנזכר לעיל, כבר מן התמלילים שצירף ויקטור לתצהירו, ונדונו על ידינו בפרק הדן בנסיבות פיטוריו, ניתן היה להיווכח כי הן ארז והן הלל ראו עצמם כבעלי הנתבעת ומנהלי הנתבעת, ולמצער, הציגו את עצמם באופן זה כלפי ויקטור.
בהקשר לכך רק נזכיר כי במסגרת אותן שיחות שתומללו, התבטא ארז בין היתר במילים אלו: