לדבריהם, שיתוף הפעולה שבין נתבעים 2-4 נועד מלכתחילה לצרכי מרמה, שעה שחרף העובדה שנטלי הוצגה כבעלת החברה, הרי שמי שהיו לאמיתו של דבר בעלי החברה, הם הלל וארז, ועל פיהם יישק דבר. לדבריהם, גם רכישת החברה לא נעשתה על ידי נטלי, שלא היה לה כל ניסיון וידע קודם בתחום המסעדנות, אלא הרוכשים האמתיים, כמו גם המנהלים האמיתיים שלה היו למעשה ארז והלל. נטלי לטענתם, שימשה כ"אשת קש" עבור ארז והלל שלא יכלו לשמש כבעלי חברה או דירקטורים בחברה עקב הליכי פשיטת הרגל בעניינם נכון לאותו מועד, ודבר זה כשלעצמו מהווה שימוש לרעה במסך ההתאגדות.
מכל מקום, לטענתם, בכל תקופת עבודתם בנתבעת הם האמינו שהלל וארז הם הבעלים של החברה, וכלל לא ידעו שנטלי רשומה כבעלת החברה באופן פורמאלי. התנהלותם של ארז והלל חמורה במיוחד הואיל וידעו שלא יוכלו להיתבע על מעשיהם.
מוסיפים הנתבעים וטוענים, כי התנהלות הנתבעים גם כלפי נושים אחרים, מלמדת על שימוש לרעה במסך ההתאגדות, וכי עצם העבודה שהנתבעים מוליכים את התובעים בכחש במשך שנים מבלי לשלם להם את זכויותיהם, ללא סיבה, די בה כדי להצדיק את הרמת מסך ההתאגדות כלפיהם וחיובם בחובות החברה.
--- סוף עמוד 35 ---
- מנגד לטענת הנתבעים, באשר לעילה זו, כלל יסוד בדיני החברות הוא האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, ומכל מקום דוקטרינת הרמת מסך מוחלת על בעלי המניות בלבד, וארז והלל אינם בעלי מניות. יתרה מכך, הרמת מסך נעשית כנגד בעל מניות והטלת חובה אישית על אורגן, נעשים במשורה, ולא כל ניהול רשלני של חברה יביא לתוצאה של הרמת מסך, כאשר המקרה שבנדון אינו מצדיק הרמת מסך או הטלת אחריות אישית.
לדבריהם, החברה הוקמה כדין, פעולתה היתה פעולה לגיטימית, והיא היתה פעילה במשך עשר שנים עד שהגיעה לפירוק. לדבריהם, לא הוכחה הפרת חובת תום הלב כלפי התובעים, מה גם ששכרם של התובעים שולם בזמן והונפקו להם תלושי שכר.
מוסיפים הנתבעים וטוענים כי לא הוכח שהחברה הוקמה על מנת להתחמק מנושים או למטרה פסולה אחרת, וכי אילו רצו הנתבעים להונות נושים וספקים היו מקימים חברה חדשה, ולא מעבירים מניות של אותה חברה; לא הוכח שהחברה פעלה בהחבא או הציגה מצגי שווא; כך גם לא הוכח שנטלי פעלה לערבוב נכסיה עם נכסי החברה.
אשר לטענת התובעים לפיה נטלי לא היתה הבעלים האמיתיים של החברה, טוענים הנתבעים כי טענה זו לא הוכחה, ואין בסיס לסברת התובעים כי נטלי היתה "אשת קש".
- אכן, כטענת הנתבעים, נקודת המוצא בסוגיית הרמת מסך ההתאגדות היא שיש לתת תוקף לקיומה המשפטי העצמאי והנפרד של החברה, שהיא יציר המשפט, וכי לא ייתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו [ראה: דב"ע נג/205-3 מחמוד וגיה - גלידות הבירה, פד"ע כ"ז 350].
דא עקא שלצד עקרון זה, התפתחה, תחילה בפסיקה ולאחר מכן עוגנה בחוק, הדוקטרינה של הרמת מסך ההתאגדות, המאפשרת לבית המשפט להתעלם מן ההפרדה שבין בעלי המניות לבין התאגיד, וליצור, במקרים חריגים וכאשר נסיבות העניין מצדיקות זאת, יריבות ישירה בין נושי התאגיד לבין בעלי מניותיו [ראה: ע"א 4606/90 מוברמן נ' תל מר בע"מ, פ"ד מו(5) 353)].