"ש. למה החלטת לפטר את מחמוד שבוע וחצי אח"כ?
ת. אני לא החלטתי לפטר אותו. אני לא זוכרת את הנסיבות, אני רק זוכרת שהיו הרבה בעיות איתו. אני נתתי את האחריות גם לארז וגם להלל לפטר אותו, במידה וצריך ואני לא זוכרת מה היה שם אח"כ.
ש. אני מניח שהדרישה שלך להגשת המכתב נועדה לתת לעובד הזדמנות לתקן את מה שלא היה בסדר ?
ת. כן בהחלט רק שהבעיות המשיכו.
ש. האם ידוע לך מה היו השיקולים של הלל וארז בהחלטה לפטר את מחמוד?
--- סוף עמוד 8 ---
ת. כן ברגע שנתתי להם את הסמכות לעשות את זה, אני סומכת על השיקולים שלהם. אני יודעת שזה היה בלתי אפשרי, היו מצבים שבהם הוא הכניס חול לתוך האוכל מרוב עצבים.
ש. זה היה לפני המכתב או אחרי?
ת. זה היה לפני המכתב" (ראה: בעמ' 49 לפרוטוקול ש': 17-28).
לעומת זאת, ארז העיד בחקירתו הנגדית לפנינו שההליך שקדם לפיטורים היה ביוזמתו ובאמצעותו, אולם הוא לא ידע מי החליט על הפיטורים:
"ש. למה אתה התעסקת בנושאים של פיטורי עובדים אם זה לא היה בתחום אחריותך?
ת. אני לא פיטרתי עובדים. לא התעסקתי בנושא של סיום עבודת עובדים.
ש. העידה נטלי שההחלטה להפסיק את עבודתו של מחמוד היתה החלטה שלך או של הלל. אז אני יכול להבין שאם אתה לא עסקת בכך, הלל עסק בכך?
ת. מה שנטלי אמרה זה שאנחנו הסברנו לנטלי מה היה במקרה של מחמוד עסלי, סיפרנו לה מה היה ההליך. בפיטורים שלו אני לא הייתי מעורב, אבל בהליך כן, כי אני ישבתי איתו, הקשבתי לו, הוא כתב מכתב שהוא מתנצל על כל הדברים שעשה בעבר ופירט אותם, המכתב הזה כמו שהוא הועבר לנטלי והיא החליטה לאחר מכן מה לעשות עם זה.
ש. ז"א ההחלטה לפטר את מחמוד היתה של נטלי?
ת. אני לא יודע" (ראה: בעמ' 60 לפרוטוקול ש': 8-17).
הנה כי כן, כעולה מעדותם של ארז ונטלי, אף אחד מהם לא פיטר את מחמוד, ואילו הלל העיד לעניין זה:
"ש. ישבת פה ושמעת שנטלי אמרה שהסמכות או ההחלטה לפטר את מחמוד היתה שלך ושל ארז. ארז אמר שזו לא היתה החלטה שלו. אני שואל אותך האם זו היתה החלטה שלך לפטר את מחמוד?
ת. אני לא פיטרתי את מחמוד. אני זוכר שנשאלתי על ידי נטלי לגבי סגנון העבודה של מחמוד.
ש. אתה היית מעורב ביוזמה לבקש ממחמוד את המכתב שהוא כתב?
ת. כן.
ש. האם אתה אולי זוכר, הבנתי מנטלי שמטרת המכתב לאפשר למחמוד לפתוח דף חדש. האם אתה זוכר לומר לי מה קרה ב- 6 ימים מהמועד שהוא נתן את המכתב ועד שפוטר?