ת. לא זוכר" (ראה: בעמ' 64 לפרוטוקול ש': 19-27).
- העולה מעדותם של הנתבעים הוא שלשיטתם אף אחד למעשה לא פיטר את מחמוד, הגם שכולם היו מעורבים לשיטתם בכתיבת "מכתב ההתנצלות".
לנוכח עדויותיהם הנ"ל של הנתבעים, ברי כי פיטוריו של מחמוד לא היו מחמת הדברים המפורטים ב"מכתב ההתנצלות".
ואם בכך לא סגי, הרי שהפרות משמעת או מעשים אחרים מצד מחמוד כלל לא הוכחו, ובסופו של יום אין לנתבעים כל גרסה בשאלה בשל מה פוטר מחמוד, הגם שאין חולק כי פוטר.
ואשר ל"מכתב ההתנצלות", ממנו עשויה להשתמע הודאה מצד מחמוד בביצוע הפרות משמעת, הרי שגם לעניין זה גרסתם של הנתבעים מעלה ספקות ביחס לנסיבות כתיבתו של המכתב. מחד, על פי עדותה של נטלי היא היתה היוזמת לכתיבתו של המכתב. מנגד, על פי עדותו של הלל הוא היה שותף ליוזמה לכתיבת המכתב, ואילו, ועל פי עדותו של ארז הוא זה שיזם את כתיבת המכתב.
--- סוף עמוד 9 ---
בדומה, גם סדר הדברים הכרונולוגי לא עולה בקנה אחד עם גרסתם של הנתבעים. המדובר במכתב מיום 15.12.08; נטלי העידה כי המכתב נועד כדי לשפר את התנהגותו של מחמוד אלא שלדבריה התנהגותו לא השתפרה גם לאחר כתיבת המכתב; הלל לא ידע לומר מה קרה ממועד כתיבת המכתב עד למועד פיטוריו של מחמוד ביום 21.12.08; ולשיטתו של ארז, הוא העביר את המכתב לנטלי.
ודוק, גרסת הנתבעים בתחילת ההליכים היתה שמחמוד עבד בחודש דצמבר 08' יום אחד בלבד ביום 4.12.08 (ראה דברי ב"כ הנתבעים: בעמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 26.1.11 ש': 12). בסיכומיהם, זנחו הנתבעים את טענתם לפיה יש מחלוקת בין הצדדים ביחס למועד סיום עבודתו של מחמוד, וגם לשיטתם בסיכומיהם מחמוד עבד עד ליום 21.12.08.
כך או כך, גרסתם של הנתבעים מזגזגת הן ביחס לסדר הדברים הנוגע למכתב, הן ביחס לתוכנו של המכתב והן ביחס למועד סיום עבודתו של מחמוד.
- משלא הציגו הנתבעים גרסה אחת ברורה, לא ביחס לשאלה מי פיטר את מחמוד, ולא ביחס לשיקולים שביסוד ההחלטה לפטרו, אין זאת אלא שלא הרימו ולא החלו להרים את הנטל המוטל עליהם להוכיח שמחמוד פוטר בשל מעשה כלשהו המיוחס לו.
לעומת גרסתם זו של הנתבעים, גרסתו של מחמוד, לא נסתרה, ואנו נותנים בה אמון. בהתאם לגרסתו של מחמוד, המכתב שכתב, לא נועד על מנת לשפר את התנהגותו ולתת לו הזדמנות נוספת, אלא כדי להוות ראיה להתנהלות פגומה מצדו כביכול, והעובדות העולות מתוכו לכאורה, לא התקיימו במציאות, זאת שעה שהסיבה האמיתית לפיטוריו היתה התבטאותו על ארז והלל.
- משאלו הם פני הדברים, התוצאה היא שהנתבעים לא הרימו את הנטל להוכיח את מעשיו של מחמוד שבעטיים פוטר לטענתם, ואף לא הוכיחו כי בגין אותם מעשים (שכאמור לא הוכחו) הוא פוטר.
משלא הוכיחו הנתבעים את המעשים שביסוד הפיטורים, ממילא לא הוכיחו כי המעשים (שכאמור לא הוכחו) מצדיקים שלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת ממחמוד.