--- סוף עמוד 9 ---
ורביעית, לטענת התובעת קובע ההסכם (בעמוד האחרון של ההסכם) כי אי עמידה על זכות לא תהווה ויתור על אותה זכות. תניה זו בהסכם עשויה הייתה להדוף טענה לוויתור על זכות עקב שיהוי בהעלאת הטענה, אך אין בטענה זו כדי ליצור זכות מקום שזו איננה קיימת. גם סעיף זה איפה, איננו יכול להוות בסיס לקבלת גרסת התובעת.
נוכח כל אלו, בהיעדר אחיזה בלשון הסכם, בהיעדר אחיזה בסעיף כלשהו מסעיפי ההסכם, ובהיעדר הגיון מסחרי – אני דוחה את גרסת התובעת ומעדיף את זו של הנתבעת על פניה. לפי ההסכם, אכן נקבע שעלות תשלום עמלת "פתיחת חנויות" תחול על הנתבעת, אך זאת בתנאי שתשלום עלות זו הובאה לידיעת הנתבעת מראש וקבלה את אישורה. במצב שבו לא פנתה התובעת לנתבעת ולא קבלה את הסכמתה, אין לתובעת זכות לבוא חשבון בדיעבד עם הנתבעת ולהשית עליה את התשלומים ששילמה עבור "פתיחת חנויות".
- הקושי השני הטמון בתביעה זו נובע מתחשיבי התובעת, ולמעשה מתקשר לאותו קושי קודם בניסיון לתבוע פיצוי בדיעבד ולא מראש או בזמן אמת.
את הסכום אותו היא תובעת בגין "פתיחת חנויות" מבססת התובעת על 3 קבצי מסמכים. ראשית, מציגה התובעת באמצעות דיסק קובץ הכולל, לטענתה, את "כלל החשבוניות" שהוציאה התובעת ללקוחותיה (נספח 27 לתצהירי התובעת) כאשר קובץ זה כולל "חשבוניות זיכוי" שהוציאה התובעת בגין "פתיחת חנויות". שנית, מציגה התובעת אסופה של למעלה מ- 300 מסמכים המבטאים לטענתה את החשבוניות שהוציאו לתובעת לקוחותיה כחיוב בגין "פתיחת חנויות" (נספח 26 לתצהירי התובעת), כאשר התובעת טוענת להיעדר כפילות בין הזיכויים שבחשבוניות שהוציאה (חלק מנספח 27) לחיוביים שחויבה (נספח 26). ושלישית, מציגה התובעת טבלה שהפיקה ממחשביה ובה ריכוז של כל הזיכויים שזיכתה את לקוחותיה בגין "פתיחת חנויות" (נספח 25 לתצהירי התובעת). כלומר, על בסיס שלושת הנספחים הללו טוענת התובעת לסכום הכולל בו נשאה עבור "פתיחת חנויות" וביחס לכל הספקים עמם עבדה.
בשלב הבא, עורכת התובעת תחשיב שמטרתו קביעת חלקה של הנתבעת בכלל התשלומים ששילמה התובעת עבור "פתיחת חנויות". התובעת הפיקה ממחשביה טבלאות המרכזות את נתוני כלל המכירות שבצעה ללקוחותיה ואשר מכרו גם את מוצרי הנתבעת (נספח 31 לתצהירי התובעת), ואת נתוני כלל מכירות מוצרי הנתבעת לאותם לקוחות (נספח 30 לתצהירי התובעת) ומאלו גזרה את חלקה של הנתבעת באותן חנויות מכלל המוצרים שהפיצה התובעת (נספח 29 לתצהירי התובעת). מכאן, טוענת התובעת שיש להשית על הנתבעת חבות בתשלום עבור "פתיחת חנויות" לפי חלקה היחסי בכלל מכירות התובעת בחלוקה למגזרים (כגון "מגזר יהודי", "סיטונאים" ו-"לקוחות פרטיים") וללקוחות (כגון "חצי חינם", "עדן טבע מרקט", ו- "חצי חינם"). הסיכום של כל אלו מביא לטענה לחוב של הנתבעת בסך של 122,581 ₪.
- אופן זה של עריכת התחשיב מציב קושי גדול בפני התובעת.
תחשיבי התובעת נתמכים, כמצוין לעיל, באלפי מסמכים. לפי שיטת התובעת, כל אותם מסמכים מבססים תחשיב חוב שעל הנתבעת לשלם בלא כל קשר להליך המשפטי שאך מהווה אמצעי לחיוב הנתבעת בתשלום. ברם אלמלא ההליך המשפטי, לו הכירה הנתבעת בחוב ואך בקשה לבחון את התחשיבים, קשה לראות כיצד הייתה התובעת חושפת את כלל הנתונים שחשפה בהליך משפטי זה; קשה לראות כיצד הייתה הנתבעת שוקדת ימים ולילות בלימוד הנתונים; וקשה לראות כיצד