--- סוף עמוד 10 ---
הייתה מושגת הסכמה על הנתונים. אין כל הגיון בקבלת גרסה שכזו של התובעת, שלפיה כך אכן סוכם מראש; שסוכם על כזו התחשבנות סבוכה.
זאת ועוד, בהנחה שאכן התובעת חשפה את כל הנתונים הרלוונטיים בכל הנוגע לחיובים והזיכויים שבינה לבין לקוחותיה בגין "פתיחת חנויות" (נספחים 26 ו- 27 לתצהירי התובעת). לא הוצגו כלל ההסכמות שבבסיס אותם חיובים וזיכויים. שורת החיובים שמציגה התובעת סתמית לחלוטין וכך, למשל, מציגה התובעת חשבונית הכולל חיוב בסך 1,128.87 ₪ ל"צרכנית בית חסד יחיאל בע"מ" מיום 31.12.11 (המסמך האחרון בנספח 26 לתצהירי התובעת). לא ניתן לדעת כיצד חושב החיוב; לא ניתן לדעת מה קבלה התובעת בתמורה לחיוב; לא ניתן לדעת מה למוצרי הנתבעת ולחיוב; לא ניתן לדעת אם בעקבות החיוב נמכרו באותו בית עסק מוצרים של הנתבעת וכל אלו רק דוגמאות. אין לפיכך כל דרך ללמוד מאותם מסמכים מה סיכמה התובעת עם לקוחותיה באשר לאותה עמלה של "פתיחת חנויות" ולמותר מלציין שלא ניתן ללמוד על כך מאום מתצהירי התובעת, שכן אין בהם כל ניסיון לתאר פרטנית את ההסכמות שבין התובעת ללקוחותיה. ומשכך, אין אפשרות לקבל את הראיות הללו כאסמכתא מספקת להרמת נטל השכנוע בדבר התשלומים הכוללים בהם נשאה התובעת דווקא עבור "פתיחת חנויות" ללקוחותיה.
לא זו אף זו, שאותם קשיים באים לביטוי גם בחלק השני של התחשיב. זה המנסה לגזור את חלקה של הנתבעת בכלל תשלומי התובעת ללקוחותיה עבוד "פתיחת חנויות". לפי שיטת התובעת, אם למשל במהלך 2010 היו מוצרי הנתבעת 7.62% מכלל מכירות התובעת לענף המכונה "מגזר יהודי" (כאמור בטבלה בנספח 29 לתצהירי התובעת) כי אז על הנתבעת לשאת ב- 7.62% מכלל עמלות "פתיחת חנויות" שבהן נשאה התובעת בשנת 2010 (כאמור בטבלה בנספח 25 לתצהירי התובעת). כלומר, לפי שיטה זו, סך חיוב הנתבעת תלוי במידת ההצלחה של התובעת במכירת מוצרים של לקוחות אחרים. אם, לפי שיטה זו, לא צלחה התובעת במכירת מוצרים של ספקים אחרים שלה, כי אז חלקה של הנתבעת בעמלות גדל. חיוב הנתבעת לא קשור, לפי שיטה זו, רק בהצלחת שיווק מוצרי הנתבעת אלא בכישלון שיווק מוצרים אחרים של ספקי התובעת. ואף זאת קשה להבין. קשה להבין מדוע תסכים הנתבעת לחיוב שהוא פונקציה של קשרי התובעת עם ספקים אחרים שלה והצלחתה בשיווק מוצרים אחרים של אותם לקוחות. לא ניתן לפיכך לקבל את תחשיבי התובעת כבסיס לחיוב הנתבעת.