לאחר סדרת חשבוניות של יינות ביתן בע"מ, מציגה התובעת חשבוניות של לקוחה אחרת שלה, ב.ה. לוי בע"מ. סדרה זו מתחילה בחשבונית מיום 31.3.12 בה מצוין "עבור מבצע חלווה אלאודי 8ב10" והיא מסתכמת בסך של 28.35 ₪. החשבונית שלאחריה דומה ומסתכמת בסך של 45,970 ₪ וזו השלישית כבר מיום 29.2.12, בלא כל התייחסות לפריטים, ובסך של 3,699.06 ₪. ושוב, בלי הסבר, בלי פירוט, בלי אזכור למבצע או "מימושים" ובאופן שלא מאפשר לקשור בין החיוב לטענת התובעת ל"מימושים". וכך הלאה ביחס לכל אותן חשבוניות המרכיבות את נספח 37, חשבוניות שלא ניתן ללמוד מהן דבר על אותו "מבצע", בין בשיטת "מימושים" ובין בשיטה אחרת, ואשר עליו מבססת התובעת את תחשיביה.
ממשיכה התובעת וטוענת שכנגד החיובים שקבלה (החשבוניות בנספח 37) הוציאה היא עצמה חשבוניות זיכוי, ואלו קובצו במסגרת נספח אחר (נספח 27 לתצהירי התובעת) שמפאת היקפו הוגש בדיסק נפרד. עיון בנספח זה (והרי אין כל אפשרות לבחון את החשבוניות אחת לאחת) מראה שאלו העתקי חשבוניות שהפיקה התובעת ממחשביה (במחיקת נתונים שאינם מתייחסים לנתבעת) ובהן סכומים שונים תחת כותרות כגון "הנחה מסחרית", "הנחת מבצע" ו-"הנחה ידנית". ושוב, אין שום אפשרות לקשור בין חשבונית כלשהי למבצע ספציפי למכירת מוצרי הנתבעת. אין שום אפשרות ללמוד מחשבוניות אלו אם החיובים נובעים מסיכומים או התחשבנות שבין התובעת ללקוחותיה, או שמא באמת למבצעים בשיטת "המימושים" כטענת התובעת.
כל יתר המסמכים שעליהם מבססת התובעת את תחשיביה בראש תביעה זה (נספחים 33 – 36 לתצהירי התובעת) הינם דוחו"ת שהפיקה התובעת ממחשביה. התובעת טוענת שהיא עושה שימוש בתוכנת "אפק" שהינה תכנה מתקדמת לניהול מכירות ומלאי. התובעת תומכת טענה זו בחוות דעת מומחה של מר צביקה עופר, שהוא למעשה איננו מומחה אובייקטיבי אלא עובד של התובעת, עובד שחלף הגשת עדותו בתצהיר הוגשה עדותו בחוות דעת מומחה, שכן היא כוללת סברות. אלא שגם בהתעלם מהקשר שבין מר עופר לתובעת וגם בהנחה שאכן התובעת עושה שימוש בתכנות מתקדמות ומהימנות, בסופו של יום מפיקה התוכנה דוחו"ת על יסוד הנתונים שהוזנו לתוכה. הבעיה של התובעת איננה איכות התוכנה בה היא משתמשת, אלא חוסר היכולת להוכיח את
--- סוף עמוד 17 ---
הנתונים שהוזנו לה ככאלו שמבססים את הבסיס לתחשיביה – את ההסכמות מול הנתבעת; את ההסכמות מול הלקוחות; ואת ההתחשבנות שהיא פועל יוצא של אלו.
- כך ניתן לסכם את פרק זה בתביעת התובעת. התברר שבמסגרת פעילותה המסחרית של התובעת נעשו מבצעי קידום מכירות שונים, בהם גם מבצעים המכונים "מימושים" שבמסגרתם עושה הלקוח הקמעונאי שימוש במלאי שכבר רכש. התברר גם ששיטת קידום מכירות זו הייתה ידועה לנתבעת ומראש נקבע בהסכם שהנתבעת תישא במימון אותם "מימושים". עוד התברר כי תנאי מוקדם והכרחי לחיוב הנתבעת בגין "מימושים" היה קבלת הסכמתה מראש לאותו מבצע.
על יסוד אלו, התברר שהתובעת איננה עומדת בנטל הרובץ לפתחה להוכחת הסכמתה של הנתבעת לכל אותם "מימושים" בגינם היא טוענת שיש לחייב את הנתבעת בסך של 492,449 ₪. התובעת לא הצליחה להראות שהנתבעת הסכימה למבצעים אלו והתובעת לא הצליחה להראות את הקשר בין חיובים שלטענתה חויבה על ידי לקוחותיה לבין אותם "מימושים" שלטענתה סוכמו מראש.