למעשה, מורכבות ההתחשבנות והצורך של התובעת להציג בגדרה אלפי מסמכים, אך ממחישים את חוסר ההיגיון בהתנהלות התובעת. התחשבנות שכזו ניתן היה לערוך רק בזמן אמת ולא בדיעבד ולאחר הצטברות כמות כה גדולה של מסמכים.
ראוי לציין שלטענת הנתבעת ממילא מיום 1.6.12 לא הייתה לתובעת זכות לחייבה בסכום כלשהו, נוכח המעבר המוסכם למכירות לפי "מחירון נטו". הנתבעת הסכימה לכך וגורי בעדותו אף אישר שבהסכמה זו לא הייתה עוד לתובעת זכות לחייב את הנתבעת בגין מבצעי מכירות (עמ' 121; ש' 13 – 14 בפרוט' מיום 7.9.15). הנתבעת טענה שתחשיבי התובעת לחיוב בגין "מימושים" כוללים גם מכירות שנעשו לאחר המעבר למכירה בשיטת "מחירון נטו", אך מאחר ונמצא שממילא יש לדחות את התביעה בסעיף זה, אין עוד מקום לבחון אם חלק מתחשיבי התובעת אכן כוללים מכירות שנעשו לאחר המעבר ל"מחירון נטו" במהלך 2012.
ונוכח כל האמור, הטענה לחוב של הנתבעת בגין "מימושים" – נדחית.
III. הטענה לפיצוי בגין ביטול התוספת
- בטענה זו עותרת התובעת לפיצוי בגין ביטול התוספת, אשר למשך מספר חדשים קבעה הסדרים שהחליפו חלק מסעיפי ההסכם. כזכור, התוספת נכרתה ביום 31.5.11 ובמרכזה ההסכמה לפיה כי עמלת התובעת תרד ל- 21% (במקום 27%) לתקופה של 3 שנים. הצדדים פעלו על פי התוספת במשך מספר חדשים, אולם הנתבעת הודיעה ביום 29.11.11 על ביטול התוספת וחזרה לשיווק כפי שהוסדר בהסכם. בעקבות הודעה זו אכן חזרו הצדדים לשתף פעולה על פי ההסכם, והנתבעת אף שילמה כספים לתובעת בגין הפרשי העמלות בתקופה בה פעלו הצדדים לפי התוספת בעמלה מופחתת (אם כי לטענת התובעת ההחזר היה חלקי בלבד). על רקע זה, עותרת התובעת בפרק זה לחיוב הנתבעת בפיצוי.
- לפי גרסת התובעת, במסגרת התוספת הוסכם כי במצב בו תופסק ההתקשרות שלפי התוספת, תהא התובעת זכאית לפיצוי בשיעור 20% מהמכירות ב- 12 החדשים שקדמו להפסקת ההתקשרות. כיוון שההתקשרות שלפי התוספת אכן הופסקה ביום 30.11.11, טוענת התובעת שעומדת לה
--- סוף עמוד 18 ---
הזכות לפיצוי כפי שנקבע. התובעת עותרת לפיצוי בגין 6 חדשים בלבד וטוענת שסכום הפיצוי עומד על 442,282 ₪, כאשר התחשיב מתבסס על חוות דעתו של רו"ח רונן בראל.
לפי גרסת הנתבעת, אין בסיס לפרשנות אשר מציגה התובעת ביחס לתוספת. לשיטתה, לפי הסכמת הצדדים עמדה לתובעת הזכות לפיצוי בגין הפסקת התוספת אך ורק באם תימשך ההתקשרות לפחות 3 שנים או אם יגיעו הצדדים להיקפי מכירות כוללים של 21,000,000 ₪, אולם אף לא אחד מתנאים אלו התקיים.
- אין למעשה מחלוקת בין הצדדים על עצם התקשרותם בתוספת ועל הפסקת ההתקשרות לפיה ביום 30.11.11. אין גם מחלוקת על כך שהפסקת ההתקשרות לפי התוספת נעשתה ביוזמת הנתבעת ואף על מחזורי המכירות בתקופה זו אין מחלוקת. המחלוקת באשר לפרשנות ותחולת סעיף הפיצוי שבתוספת בנסיבות אלו, הינה מחלוקת על אומד דעת הצדדים בעת כריתת התוספת ובהקשר זה.
- האפשרות לתשלום פיצוי לתובעת בגין הפסקת ההתקשרות הוסדרה בתוספת בסעיף 4 כך:
על מנת שגורי תשקיע עבודה במותג מבלי לחשוש שאין לו חלק בעניין אני מציע שבמידה ובעתיד ירצו גורי ו- RJM להיפרד בהסכמה של שני הצדדים תהיה אפשרות לגורי לצאת עם פיצוי על ההשקעה במותג, בגובה 20% ממכירות של 12 חודשים שחלפו נקודת יציאה תהיה כל שנה. לאחר 3 שנים. או הגעה ל- 21 מיליון ₪ מכירה.