במסגרת ההליכים המקדמיים בתובענה זו, RJM אף הודתה בעצמה (במסגרת תשובות לשאלון), כי היקף המכירות של מוצריה לשוק הקמעונאי פחת לאחר סיום העבודה עם גורי ותחילת העבודה של RJM עם חברת תומר יבוא ושיווק מוצרי מזון (1983) בע"מ.
התובעת עצמה מודה שהפסקת ההתקשרות עם הנתבעת הביאה לירידה במכירות הנתבעת. כך גם בסיכומיה (סעיף 278.4) טוענת התובעת כי הנתבעת "יכולה הייתה" ליהנות מפירות פעילות התובעת. התובעת איננה טוענת שהנתבעת אכן נהנתה מגידול זה בפעילות. משמע, במו פיה מאשרת התובעת שהתנאי ההכרחי לחיוב הנתבעת בפיצוי, הדרישה לגידול בעסקי הנתבעת לאחר ניתוק ההתקשרות – איננו מתקיים כלל. ואחת היא אם הסיבה לירידה בפעילות הנתבעת הינה הקשר האישי שטוותה התובעת מול לקוחותיה או שמא מחדלים בפעילות הנתבעת או בקשריה עם סוכן אחר. תהא הסיבה אשר תהא – כלל לא הוכח שהנתבעת אכן נהנית מפירות פעילות התובעת. ואם כך – אין מקום לחיוב הנתבעת בפיצוי לפי חוק הסוכנות.
55.4. בכל הנוגע ליתר התנאים הקבועים בחוק חוזה סוכנות, קרי: ההשוואה בין פעילות הנתבעת בתקופה שקדמה להסכם לפעילותה בתקופת ההסכם, נתגלעו בין הצדדים מחלוקות רבות. כך, למשל, מפנה התובעת לרשימה ארוכה של לקוחות אשר רכשו את מוצרי הנתבעת בתקופת ההסכם לעומת רשימת הלקוחות בתקופה שקדמה להסכם; בעוד הנתבעת טוענת שרשימת התובעת בכלל כוללת לקוחות שלא רכשו את מוצרי הנתבעת או עשו כן בהיקפים קטנים בלבד. כך טוענת התובעת לגידול במחזורי פעילות הנתבעת ומבקשת לנטרל מהתחשיב את מחצית 2012 בטענה לאי הספקה מלאה של מוצרים בתקופה זו; בעוד הנתבעת עורכת חישוב ממוצע על פני כלל התקופה וטוענת ש לא היה גידול משמעותי במכירותיה.
הכרעה במחלוקות אלו, כמו גם בעריכת תחשיבי הפיצוי, מחייבת בחינה מעמיקה של שלל נתונים אשר הרעיפו הצדדים על תיק בית המשפט. אינני מוצא לכך מקום כאשר ממילא נמצא שהתובעת איננה עומדת בתנאי הכרחי כאמור.
55.5. לסיכום פרק זה – נמצא שיש לקבל את טענת התובעת ולהחיל על יחסי הצדדים את חוק חוזה הסוכנות, וזאת כאשר המועד הקובע הינו הפסקת ההסכם לאחר כניסתו לתוקף של החוק. עוד נמצא שיש לקבל את טענת התובעת ולקבוע שהייתה במעמד של "סוכן מסחרי" ביחסיה מול הנתבעת, כאשר הדגש מוסב על היקף הקשר והשליטה של הנתבעת על מכירת המוצרים גם לאחר שנרכשו על ידי התובעת.
--- סוף עמוד 29 ---
ועם זאת, מאחר והתובעת עתרה לפיצוי לפי סעיף 5 לחוק חוזה הסוכנות, ומאחר ונמצא שהתובעת לא הוכיחה שהנתבעת נהנית מפירות פעילות התובעת גם לאחר סיום ההסכם – נמצא שאין מקום לחייב את הנתבעת ב בפיצוי.