60.4. למעלה מהצורך, שלכן בתמצית, נראה שהטענה הייתה נדחית גם לו מצאתי שהנתבעת הפרה את ההסכם בעניין זה, אומר כי אין בראיות שהציגה התובעת בסיס מספיק לתחשיבי הנזק הנטענים. התובעת מבססת את טענתה על תעודות המבטאות הזמנות שלא סופקו לה (נספח 54 לתצהיר גורי) ועל דו"ח הזמנות שלא סופקו לה (נספח 55 לתצהיר גורי).
התובעת לא הציגה ולו עדות יחידה של לקוח אשר הזמין ממנה מוצרים של הנתבעת ולא קבלם. חלף ראיות לטענות של הלקוחות, מציגה התובעת מסמכים שערכה בעצמה ונתונים שהיא עצמה הקלידה למערכות המחשב שלה. כך הרשימה המכונה "תעודות הזמנות שלא סופקו" (נספח 54) וכך אותה טבלה המכונה "דו"ח הזמנות שלא סופקו" (נספח 55).
--- סוף עמוד 32 ---
זאת ועוד, התובעת מציגה רשימה ממנה ניתן ללמוד, לכאורה, כי ביום מסוים הוזמנו מוצרים של הנתבעת ולא סופקו. התובעת איננה מנסה להראות מה ארע עם אותו לקוח ביום למחרת או בשבוע שלאחר מכן. אם אותה הזמנה סופקה אולי באיחור, כך שנזק לא נגרם. התובעת מפנה להודעות שהעבירה ובהן הזמנות למוצרי הנתבעת (נספח 56) אך התובעת איננה מפנה, בכל אותן עשרות הודעות הכלולות בנספח זה, ולו להודעה אחת הכוללת איזו אמירה לחוסר במוצרים.
- כך ניתן לסכם פרק זה ולקבוע כי אף שהתברר שהנתבעת לא עמדה במלוא הזמנות התובעת במחצית השנייה של 2012, וזאת עקב טענות לחסר בשוק העולמי ולא מתוך כל כוונה לפגוע בתובעת, לא היה בכך הפרה של התחייבויות הנתבעת בהסכם. עוד התברר שממילא לא הוכח שעקב חסר זה נגרם לתובעת נזק בהיקף לו טוענת או בכלל.
כפועל יוצא מכך הרי שגם הטענה לנזק עקב אי עמידה בהזמנות התובעת – נדחית.
- התביעה לפיצוי בגין החזרת משטחים ביתר
- בפרק זה עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום עבור "משטחים שהוחזרו לה ביתר".
לפי גרסת התובעת (סעיף 15 בתצהיר ריקרדו רחמן), בסיום ההסכם התברר כי בחזקת הנתבעת נותרו 340 משטחים השייכים לתובעת. שוויו של כל משטח, לפי טענת התובעת, עומד על 16 ₪ (לא כולל מע"מ) ומכאן שלטענתה יש לחייב את הנתבעת בתשלום שווי המשטחים בסך 5,440 ₪. טענה זו נתמכה גם בתצהירו של מר יצחק כהן, מנהל בתובעת, וסכום החוב לפי תצהירו הועמד על הסכום האמור אף שבכתב התביעה נטען לחוב בסך של 5,775 ₪ בגין טענה זו.
לפי גרסת הנתבעת, אין לטענה זו כל בסיס, שכן דווקא הנתבעת היא שהעבירה מוצרים לתובעת על גבי משטחים שבבעלות הנתבעת, ולא להפך. הנתבעת הבהירה בכתב ההגנה שאין לה כל התנגדות להעביר משטחים לתובעת ככל שיש כאלו בחזקתה, אך בהמשך (למשל בסעיף 228 בתצהיר ג'ואד) טענה שאין בחזקתה כלל משטחים השייכים לתובעת ואף כפרה בתחשיבי התובעת.
- אין למעשה מחלוקת על כך שבמהלך ביצוע ההסכם דווקא הנתבעת, לא התובעת, היא אשר העבירה "משטחים" לתובעת. משטחים עליהם הובלו מוצרי הנתבעת. כך טוענת אף התובעת כי התחייבה "להחזיר" משטחים לנתבעת (סעיף 15 בתצהיר ריקרדו רחמן).
גם עיון באסמכתאות אשר מציגה התובעת מלמד כי דווקא הנתבעת נהגה להעביר לתובעת בצורה שוטפת משטחים, עליהם הועמסו מוצרי הנתבעת, ודווקא התובעת היא זו שחייבת הייתה בהשבתם. כך, למשל, מציגה התובעת מסמך שכותרתו "תחשיב משטחים" (נספח 67 לתצהירי התובעת) ובו מוסבר תחשיב החוב הנטען. במסמך זה מצוין כי נתקבלו מהנתבעת 1,720 משטחים והוחזרו לנתבעת 1,544 משטחים.