ולפיכך, גם ביחס לעניין זה , לא נמצא בסיס לטענה וזו – נדחית.
- לטענת התובעת, יש לחייב את הנתבעת בפיצוי בסך של 18,855 ₪ בגין תמחור שגוי של "טחינה 1 ק"ג".
70.1. בטענה זו חוזרת התובעת על אותן טענות שכבר נטענו לעיל, וטוענת שמחירו של המוצר אותו קבעה הנתבעת הותיר ללקוחות התובעת מרווח של 20% בלבד, אולם אלו דרשו מרווח של 25%; ועוד טוענת התובעת שתמחור המוצרים נעשה כך שעמלת התובעת תעמוד על 23% ולא 27% כפי שקבע ההסכם.
70.2. אין טעם להרחיב בהקשרה של טענה זו וההכרעה בטענות הקודמות בכל הנוגע להיעדר הקשר שבין הנתבעת לאותם "מרווחים" של לקוחות התובעת יפה אף לעניין זה. משבחרה התובעת לרכוש המוצרים ולשווקם במחיר שקבעה הנתבעת, בלא כל טענה למחאה בזמן אמת, אין לה להלין אלא על עצמה ואין לה כל זכות לבוא חשבון עם הנתבעת בדיעבד ולבקש לחייב בתמחור חדש של אותם המוצרים. אף טענה זו – נדחית.
- הטענה לחוב בגין מכירה לסיטונאים
- בפרק זה של התביעה עותרת התובעת לפיצוי בגין מכירת מוצרי הנתבעת ללקוחות המוגדרים על ידה "סיטונאים". סכום התביעה בפרק זה – 9,839 ₪.
- לפי גרסת התובעת, הושגה הסכמה נפרדת בינה לבין הנתבעת בכל הנוגע למחיר מוצרי הנתבעת לסיטונאים ובכל הנוגע לעמלת התובעת בגין מכירות אלו. בפועל, טוענת התובעת, לא נעשתה ההתחשבנות לפי אותו "מחיר מיוחד" שנקבע למכירה לסיטונאים וכך גם נוצר ההפרש לחוב הנתבעת.
הנתבעת מאשרת שהוסכם על "מחיר מיוחד" במכירה לסיטונאים ואף הוסכם שעמלת התובעת בגין מכירות אלו תעמוד על 10%, אולם כופרת בטענה לחוב כלשהו לתובעת בעניין זה. הנתבעת מציינת (סעיפים 219 – 221 בתצהיר ג'ואד) שאין לה כל דרך לדעת או לבדוק מי מלקוחות התובעת הינו "סיטונאי" שלגביו חל אותו "מחיר מיוחד".
--- סוף עמוד 36 ---
- עיון בנספחים אליהם מפנה התובעת בהקשרה של טענה זו (נספחים 60, 61 לתצהיר גורי) מראה כיצד עשתה התובעת תחשיבים שונים המשווים בין מחירי מוצרים ללקוחותיה "הרגילים" לבין מחירם ללקוחותיה "הסיטונאים". עם זאת, התובעת איננה מציינת ולו שם בודד של לקוח מלקוחותיה אותו יש להגדיר "סיטונאי"; התובעת איננה מביאה פירוט של מוצרים שנמכרו לאותם לקוחות ששמם לא צוין ויש להגדירם "סיטונאי"; והתובעת אף איננה טורחת לפרט מה בין לקוח "רגיל" לכזה שהוא "סיטונאי" וכיצד קבעה מי הוא מי.
טענה זו איננה לפיכך אלא טענה כוללנית נטולת פירוט ואסמכתא ולכן -נדחית.