--- סוף עמוד 37 ---
3; ש' 11 בפרוט'). שנה (!) לאחר קדם המשפט הראשון, בקדם המשפט השני שהתקיים ביום 5.3.14, שוב נתבקשה התובעת להתייחס לשאלת ההתחשבנות לפי כרטסת הנהלת החשבונות וכך השיבה ב"כ התובעת לשאלת בית המשפט בעניין זה: "שאלתי את נציג מרשתי ולמיטב זיכרונו המדובר בסכום של כ-400,000 ₪ לפי הכרטסת אבל לא בדקנו זאת לרמת השקל" (עמ' 5; ש' 16 בפרוט'). כך התברר, שוב, שלתובעת אין גרסה סדורה באשר לחוב הנקוב בכרטסת הנהלת החשבונות שלה והיא אפילו לא טרחה לבדוק זאת כשנה לאחר שהחלה ההתדיינות.
ד. רביעית, בתצהירי התובעת בתביעתה שלה לא מצאה התובעת לנכון להתייחס לחוב הנקוב בספרי הנהלת החשבונות שלה. רק בתצהירי התובעת בתגובה לתביעה שכנגד (תצהירים שהוגשו ביום 22.10.14) מסרה התובעת לראשונה גרסה משלה לחוב שלפי כרטסת הנהלת החשבונות וטענה שהחוב עומד על 431,323 ₪ (סעיף 153 לתצהיר גורי השני). התובעת לא מצאה לנכון אפילו לנסות ולפרט את הסיבה לפערים שבין הרישומים בכרטסות הנהלת החשבונות.
ה. חמישית, עיון בכרטסת הנהלת החשבונות אשר הציגה התובעת (נספח 68 לתצהירי התובעת) מראה כי ביום 31.1.13 עמד חוב התובעת לנתבעת על סך של 705,116.33 ₪, דהיינו חוב בסכום קרוב לחוב לו טוענת הנתבעת. ועם זאת, באותה הכרטסת ממש, ניכרים חיובים בהם חויבה הנתבעת במהלך פברואר 2013, דהיינו לאחר תום ההתקשרות. כך נמצא חיוב בסך של 17,550 ₪ ביום 5.2.13 תחת הנימוק "קופת שיווק"; נמצא חיוב בסך של 100,000.01 ₪ ביום 5.3.13 תחת הנימוק "ע"ח פרסומים"; נמצא חיוב בסך של 4,399.70 ₪ ביום 5.3.13 תחת הנימוק "השמדות/החזרו"; נמצא חיוב בסך של 12,281.43 ₪ ביום 5.4.13 תחת הנימוק "02-13 החזרות"; ונמצא חיוב בסך של 157,112.17 ₪ ביום 6.4.13 תחת הנימוק "השלמת בוררות". משמע, עיון בכרטסת שהציגה התובעת מראה על פעולות חיוב בסכומים גבוהים שעשתה התובעת לאחר סיום ההתקשרות. אלו שצוינו כאמור לבדם מסתכמים בסך של כ- 430,000 ₪. משום מה, ולא ניתן להבין מדוע, לא טרחה התובעת לפרט ולהסביר בדיוק מדוע ועל איזה בסיס בקשה לחייב את הנתבעת בסכומים אלו, או אם בכלל פנתה בעניין זה לנתבעת ובקשה את הסכמתה או התייחסותה לחיובים.
75.3. כך מתברר שבעוד הנתבעת מציגה גרסה עקבית כבר מתחילת ההליך ובהתבסס על כרטסת הנהלת חשבונות, בכל הנוגע לחוב התובעת בסיכום ההתחשבנות ובטרם בירור טענות נוספות של הצדדים, התובעת השתהתה במתן גרסה משלה, נמנעה מגרסה גם כשהופנו אליה שאלות מפורשות בעניין זה, ומסרה גרסה רק בשלב מאוחר של ההתדיינות. עוד התברר שגרסת התובעת להתחשבנות מתבססת על שורה של פעולות חיוב שעשתה התובעת בתום ההתקשרות; בלא כל ניסיון לפרט את הבסיס לאותן פעולות חיוב; ובלא כל ניסיון להביא את התייחסות הנתבעת לפעולות אלו. אין במצב זה כל מפלט מהמסקנה שלפיה אין ליתן אמון בגרסת התובעת בכל הנוגע למערכת ההתחשבנות שבין הצדדים. נראה שהתובעת בקשה להשית שלל חיובים על הנתבעת בתום ההתקשרות, בלא כל הצדקה, כחלק מבירור התביעה, ובניסיון להצדיק את עיכוב תשלום החוב לנתבעת.