כך ממשיכה הנתבעת בסיכומיה, בוחנת אותה התחשבנות של אפריל 2012 ומבססת על התחשבנות זו את הטענה לחיוב מופרז כולל בכל (!) חיובי התובעת. כך עושה הנתבעת בלא שתביא ולו דוגמא אחת לטעויות חישוב שכאלו זולת הניסיון להתמודד עם חיוב אפריל 2012. הנתבעת איננה טורחת לנסות ולהסביר הכיצד זה נזכרה לבקש לערוך בחינה שכזה רק בדיעבד ומדוע לא טרחה לבחון ולבקש הסברים מהתובעת בזמן אמת.
77.6. במצב זה, כאשר הנתבעת טוענת לחיובים מופרזים מדי חדש בחדשו, שומה היה על הנתבעת לעבור חיוב אחר חיוב, ולהראות כיצד נערכו חיובים שגויים שכאלו חדש אחר חדש. כך בכלל. כך וודאי כאשר הטענה נטענת לראשונה חדשים רבים לאחר שהחלו ההליכים המשפטיים ובמסגרת בקשה לתיקון כתב התביעה שכנגד. הנטל שרובץ לפתחה של הנתבעת בניסיון זה לערוך בדיקה מחודשת של ההתחשבנות איננו נופל מהנטל שרבץ לפתחה של התובעת שבקשה אף היא לערוך התחשבנות מחדש ובדיעבד. ובדיוק כשם שלא מצאתי שהתובעת הרימה את הנטל שרבץ עליה ברובם המכריע של סעיפי התביעה העיקרית השונים, כך גם הנתבעת בחלק זה של התביעה שכנגד. זולת טענה כללית לתחשיבים שגויים והדגמת הטענה בהתחשבנות בודדה, טענה שאף היא לא פורטה כנדרש והופרכה בתגובת התובעת, לא הביאה הנתבעת ראיות לביסוס הטענה.
לפיכך, אני מקבל את גרסת התובעת שלפיה כל החיובים בהם חויבה הנתבעת בהתחשבנות השוטפת נעשו בהפחתת עמלת ההפצה, והתביעה שכנגד בפרק זה – נדחית.
- לבסוף, טוענת הנתבעת בתביעה שכנגד לחוב בסך של 250,000 ₪, בטענה לפגיעה בתזרים המזומנים שלה ובמוניטין.
טענה זו נטענה בלשון כוללנית בכתב התביעה שכנגד. עיון בראיות הנתבעת מלמד שכך גם נותרה – טענה כוללנית ותו לא.
הנתבעת לא הביאה כל פירוט לאותם "קשיי תזרים" אליהם נקלעה. הנתבעת מפנה למסמכים המבטאים התקשרויות שלה עם בנק וספקים (נספחים 16 – 18 לתצהירי הנתבעת) אך מאלו אין
--- סוף עמוד 42 ---
כל דרך לשום את הנזקים הנטענים או בכלל ללמוד על קשיים של הנתבעת. מסמכים אלו בסך הכל מעידים על התנהלות מסחרית שוטפת.
הנתבעת טוענת לפגיעה במוניטין אך גם ביחס לטענה זו לא הביאה כל ראיה. לא לביסוס הטענה לפגיעה במוניטין בכלל ולא לביסוס הטענה לפגיעה במוניטין עקב מעשיה או מחדליה של התובעת בפרט. הנתבעת מפנה לפרסום על ההליך המשפטי המתנהל (דו"ח BDI – נספח 19 לתצהירי הנתבעת) אך ברי הדבר שלא ניתן ללמוד מדו"ח זה על פגיעה במוניטין.