- טענות הצדדים ידונו להלן על רקע סקירה זו של המצב המשפטי השורר.
ביטול ההסכם
- כאמור, לא הוצגו הסכמים בכתב שנערכו בין הצדדים לפני שנת 1999, ונראה שההתקשרות ביניהם באותה תקופה נעשתה בעל-פה והושתתה על האמון ששרר באותה עת בין חיים לוי ז"ל לבין בני משפחת קרסו. בשנת 1999 התנהל משא-ומתן בין הצדדים, בסופו נחתמו שני הסכמים בין הצדדים: חוזה הסוכנות וחוזה המוסך.
- מדרך הטיעון שבכתב התביעה ניתן היה להסיק כי חוזה הסוכנות הוא חוזה ההתקשרות העיקרי בין הצדדים, וחוזה המוסך הוא הנספח לו. על יסוד תפיסה זו נטען, בין היתר, כי מטעם זה יש לראות את הקביעות שבחוזה הסוכנות כחלות גם על חוזה המוסך, ובכלל זה הקביעות הנוגעות לתקופת ההתקשרות. בפועל לא כך הם פני הדברים, ולו מהבחינה הכלכלית. על פי הנספח לחוות-הדעת מטעם התובעת ("הערכת שווי" שערך המומחה מטעם התובעת), מעלה הניתוח הפיננסי המבוסס על הדו"חות הכספיים של החברה כי כ-80% מהכנסות החברה מיוחסות להפעלת המוסך המורשה ורק 20% מההכנסות מיוחסות למכירות רכבים ואביזרים. קביעה זו של המומחה מטעם התובעת אינה נוקבת במדויק את חלקה של הסוכנות לשיווק הרכבים בהכנסות התובעת, שכן היא כוללת גם את מכירת האביזרים יחד עם ההכנסות משיווק הרכבים. עיון בדו"חות הכספיים (נ/1) ובניתוח שערך המומחה מטעם הנתבעת בחוות דעתו, המשקף אחד לאחד את העולה מהדו"חות הכספיים, מעלה שבפועל עמדו ההכנסות מהסוכנות על בין 8-7% מסך הכנסות החברה (עמ' 6 לחוות-הדעת). מכאן שההכנסות מהסוכנות היו טפלות להכנסות מהמוסך, ומבחינה כלכלית ההתקשרות החשובה יותר שבין הצדדים היתה זו שעניינה במוסך.
עם זאת, אין מחלוקת כי לעובדה שחיים לוי שימשה כסוכנות של קרסו נודעה השפעה על לקוחות פוטנציאליים. לעניין זה הבהיר גם אסף ספקטור בעדותו כי העובדה שהמוסך צמוד לסוכנות למכירת רכב מאפשרת לבעל הסוכנות והמוסך "לשדר" ללקוחות הרוכשים רכבים חדשים "שהוא המקום שאליו הם צריכים לבוא", ויש להניח שיש בכך להגדיל את נתח השוק של חברה שהיא בעלת סוכנות עם מוסך גם יחד (עמ' 443-442 לפרוטוקול; יחד עם זאת ציין ספקטור שאין פירושו של דבר כי ללא סוכנות יקטנו הכנסותיו של המוסך).
- כפי שיובהר להלן, נקבעו בחוזה המוסך תניות ברורות וחד-משמעיות המאפשרות את ביטולו. חוזה המוסך שנחתם בשנת 2010 אף איפשר את ביטול ההסכם באופן חד-צדדי וללא כל הנמקה. כאמור, חוזה המוסך משקף את ההתקשרות שהניבה לתובעת למעלה מ-90% מהכנסותיה. על פי הגישה המוצעת על ידי התובעת, הרואה בשני החוזים כחטיבה אחת על אף השוני שביניהם, ניתן היה לטעון כי לאור התפיסה הכלכלית לפיה ההתקשרות העיקרית היא דווקא זו שעניינה במוסך הרי שניתן להחיל את הוראות סיום הסכם המוסך גם על הסכם הסוכנות. מכאן תנבע לכאורה המסקנה כי ניתן היה לבטל את חוזה הסוכנות ללא כל הנמקה. עם זאת, מאחר והצדדים בחרו לנתח את ביטול ההתקשרות שביניהם באספקלריה של חוזה הסוכנות תחילה, ייבחנו תחילה תניותיו של הסכם זה והשאלה אם ובאילו תנאים ניתן היה לבטלו. רק לאחר מכן תיבחן שאלת ביטול חוזה המוסך.