במאמר מוסגר יוער כי על פי הדירקטיבה זכאי הסוכן להודעה מראש של עד לשלושה חודשים, לפי מפתח של חודש לשנת התקשרות, כאשר למדינות החברות ניתנת האפשרות להגדיל מכסה זו עד לששה חודשים (סעיף 15 לדירקטיבה). כמו כן זכאי הסוכן לשיפוי (indemnity) המחייב הוכחת תנאים מקדימים ומבוסס על דרך חישוב הדומה לזו שנקבעה בסעיף 5 לחוק חוזה סוכנות (סעיף 17(2) לדירקטיבה) או לפיצוי (compensation) המצריך הוכחה כי בפועל נמנעו מהסוכן הרווחים להם היה זכאי תוך שהיצרן קוטף רווחים ניכרים מהתנהלותו, ולחלופין – השבת השקעותיו של הסוכן, אם זה לא זכה לכסותן (סעיף 17(3) לדירקטיבה). לסוכן עומדת האפשרות לזכות בשיפוי או בפיצוי, אך לא בשניהם (סעיף 17(1) לדירקטיבה; ראו גם, על דרך הדוגמא, תקנה 17 לתקנות שחוקקו באנגליה בעקבות הדירקטיבה: The Commercial Agents (Council Directive) Regulations 1993). מעיון בדברי חקיקה אלה עולה כי במדינות אירופה קמה לסוכן זכות משולבת להודעה מוקדמת של עד ששה חודשים (ולכל הפחות עד שלושה חודשים), ולשיפוי או פיצוי המצריכים עמידה בנטל הוכחה לא פשוט[3]. המחוקק הישראלי בחר בדרך של ה"שיפוי", אלא שגם זו היתה מחייבת הוכחת מספר תנאים מקדימים לצורך הזכיה בו, ובכלל זה הבאת ראיות אודות מידת התרומה של הסוכן לגידול בשוק הלקוחות והוכחת שיעור הרווח שצבר הסוכן כתוצאה מפעילותו בשנים שקודם להיפרדות. ספק אם תנאי החוק התקיימו במלואם במקרה דנא.
- עניין אחרון שיש להידרש לו בהקשר זה, אף אם הוא בבחינת הקדמת המאוחר, נוגע לזכויות הקנייניות במוניטין. בהקשר לסוגיית הזכות הקניינית במוצרים המשווקים נקבע כי סוכנות "ולו גם סוכנות בלעדית וארוכת ימים, אינה מקנה לסוכן כל זכות קנינית בסוכנות ומכמניה (לרבות מוניטין), זכות להתמיד בה ולכפות את עצמו על היצרן" (הלכת טרבנול, בעמ' 680). הקשר בין הסוכן ליצרן מעניק לסוכן זכויות חוזיות בלבד (שם, עמ' 681). המוניטין של המוצר שייך ליצרן בלבד, ולסוכן אין חלק בו (שם, עמ' 683). אף אם הסוכן סייע ליצרן לבנות את המוניטין, הרי שבניית המוניטין אינה אלא מתפקידו של הסוכן ואין בה כדי להקנות לו זכות קניינית במוניטין עצמם (שם, עמ' 684). על סוכן הטוען לזכות במוניטין, על אף קיומו של כלל רחב זה, מוטל הנטל להוכיח שהמוצר מזוהה איתו ולא עם היצרן (שם, עמ' 685).
ניתן איפוא לומר כבר עתה כי השלכת קביעות אלה למקרה דנא מביאות למסקנה כי על חיים לוי להוכיח שהמוניטין של כלי הרכב הנמכרים באמצעותו הוא מוניטין שלה, קרי: שהלקוחות מבקשים לרכוש רכבים מאחר ואלה משווקים על ידי חיים לוי, ללא כל קשר לשאלה אם מדובר ברכב של יצרן פלוני או אלמוני. למותר לציין שטענה זו לא הוכחה, והיא נחזית להיות מופרכת על פניה. דומה כי אין כל קושי לקבוע כי אדם הרוכש רכב חדש מעוניין בדרך כלל ברכב מתוצרת יצרן מסויים (בין אם מדובר ביצרן אירופי, אמריקאי או מהמזרח הרחוק), ולעתים מזומנות מבקש הוא לרכוש דגם מסויים של אותו יצרן. אחת היא לו אם מדובר ברכב המיובא על ידי קרסו או לובינסקי, ואם הרכב משווק על ידי סוכן פלוני או אלמוני. ההנחה כי מאן דהו רוכש "רכבי חיים לוי" היא הנחה המצריכה ביסוס ראייתי ממשי ביותר, ולא הונחה לה כל תשתית.