--- סוף עמוד 13 ---
ההמחאה ניתנת מלקוח מוכר וקבוע, הרי שממילא הדבר אפשרי. התובעת אף טענה, כי לעניין זה אין לקבל את עדותו של לוי, באשר הוכח כי חוזה ההתקשרות עימו בוטל וכי ישנו סכסוך משפטי בינו לבין הדואר. מכל מקום, דווקא לוי אישר כאמור, שהכיר את הנוהל וכי במקרה אחד נדרש לכסות המחאה של לקוח שלא כובדה וכך גם אישר שלא ראה בעצמו שסוכנים פועלים בחריגה מהוראות הנוהל.
התובעת טענה עוד, כי אין יסוד לטענת הנתבעת, כי התובעת ידעה בזמן אמת על חריגת הנתבעת מהוראות הנוהל. בעניין זה טענה, כי הנתבעת לא הוכיחה שהיו עסקאות קודמות שבהן קיבלה המחאות מעל הסכום המותר. בנוסף, הוכח כי לתובעת לא היה מעקב בפועל אחר עסקאות ספציפיות. המידע המגיע בדו"חות ובמאזנים כולל ריכוז של העסקאות ולא פרטים על כל עסקה. בנוסף לכך, ה"הודעות המתפרצות" נשלחות במרוכז אל כל הסוכנים במקרה של זיוף המחאה וכדומה. רק אם המחאה לא מכובדת מוחזרת, ניתן לדעת על קבלת סכום חריג בהמחאה.
התובעת אף ביקשה לדחות את טענת הנתבעת הנסמכת על היעדרה של חסימה במחשב לקבלת המחאה בסכום גבוה. לטענתה, הוכח שחסימה מעין זו אפשרית רק ביחס לפרטי מוטב ובכל מקרה, אין בהיעדרה של חסימה להתיר חריגה מנהלים.
- באשר לגובה הנזק טענה התובעת, כי הוכח שנגרם נזק בגובה ההמחאות שלא כובדו, בסך של 306,960 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. לטענתה, יש לדחות את טענת הנתבעת כי ניתן היה להזהירה על כך שההמחאות הראשונות לא כובדו. שכן אין בכך כדי להפחית מאחריות הנתבעת, אין בכך כדי לשנות מחובתה שלא להפר את התחייבויותיה ואף אין בכך כדי לגרוע מחובתה לפעול על-פי הנהלים. עוד טענה התובעת, כי הנתבעת הוזהרה ביום 27.6.2004 ולפיכך טענת הנתבעת כי היה על התובעת להזהירה על כך שההמחאות לא כובדו, אינה רלוונטית לארבעה ההמחאות האחרונות. בנוסף יש לדחות את הטענה כי ניתן היה לדעת על אי כיבוד ההמחאות שלושה ימים לאחר שניתנו, מאחר שהוכח כי הוחזרו אל התובעת בתוך פרק זמן ארוך יותר.
באשר להליכי הגבייה נגד מושכי ההמחאות שנוהלו בהוצאה לפועל טענה התובעת, כי חרף מאמצים רבים שהשקיעה, לא עלה בידיה לגבות דבר ולכן על הנתבעת לשאת במלוא הסכום, בניכוי סכום העמלות שהנתבעת זכאית לו. עוד בעניין זה טענה התובעת, כי יש לדחות את טענת הנתבעת כי יש לקזז את סכומי ההמחאות הראשונות, שסכומן נמוך מסך של 10,000 ₪, מאחר שכאמור, לא הוכח כי מושכי המחאות אלו היו "לקוחות קבועים ומוכרים".
- לאור זאת שלטענת התובעת הוכחו העובדות המפורטות לעיל, הרי שלטענתה, יש לחייב את הנתבעת לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה בשל הפרת החוזה וזאת לאור הוראת סעיף 10 בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970. כך גם יש לחייבה לאור התחייבותה בסעיפים 16 ו-17 בהסכם לפצות את התובעת בגין כל נזק שיגרם לה עקב הפרה או אי מילוי של הוראותיה. כך גם זכאית היא לכך שהנתבעת תפצה אותה בשל הנזקים שנגרמו כתוצאה מרשלנותה.
--- סוף עמוד 14 ---