ותמורתם. מכירה של מספר חריג של כרטיסי חיוג אמורה הייתה לעורר בדיקה מבלי להמתין לחילולה של המחאה. לעניין זה הפנתה הנתבעת לעדויות של כהן ולוי. החמישית, מידי יום נאספו מאזנים וכן כל ההמחאות ושוברי התשלום המשקפים את כל העסקאות שנעשו בסוכנות הדואר בכל יום. אילו קבלת המחאות בסכומים גדולים הייתה בגדר חריגה מהנוהל, התובעת יכולה הייתה לדעת על כך.
עוד טענה הנתבעת בעניין זה, שטענת עובדי התובעת כי לא הכירו את הנורמה המקובלת, עומדת כאמור, בסתירה לראיותיה של הנתבעת. מכל מקום מרדכי, מנהל תחום הגבייה באגף הכספים של התובעת, דווקא העיד שכן שמע על הנוהג שלקיומו טענה הנתבעת.
הנתבעת אף הדגישה, כי התובעת נמנעה מלהגיש את הדו"חות היומיים שהגישה הנתבעת לתובעת מידי יום. הנתבעת הגישה בקשה לקבל מסמכים אלו במסגרת בקשה לגילוי מסמך מסוים ובקשתה התקבלה (בהחלטה מיום 12.8.2009). למרות זאת לא הוגשו הדו"חות, לאחר שהתובעת טענה כי אלו נשמרים רק למשך שישה חודשים. אולם לטענת הנתבעת, לאור ההליך המשפטי שהיה צפוי, היה על התובעת לשמור על המסמכים. משלא עשתה כן ולא הציגה את הדו"חות היומיים של הנתבעת, הרי שהדבר צריך לפעול לחובת התובעת. בעניין זה טענה הנתבעת, כי אף אין לקבל את טענת התובעת שלא נבדקות עסקאות פרטניות שנעשות בסוכנויות הדואר. העובדה שלא נערכה בדיקה פרטנית של העסקאות שבצעה הנתבעת ושאף לא העירו לה על קבלת המחאות בסכומים גבוהים, מלמדת לטענתה, כי התובעת הייתה מודעת לכך והסכימה לכך. כך במיוחד לאור העובדה שמעדותו של לוי עלה כי אמנם ניתן לעקוב בזמן אמיתי אחר הפעולות שנעשות במחשבי כל אחת מסוכנויות הדואר.
- הנתבעת טענה עוד, כי יש לדחות את הטענה שלפיה לכאורה התרשלה בכך שלא בדקה בבנק הנמשך את ההמחאות בטרם קיבלה אותן. לטענתה, מדובר בטענה אבסורדית מאחר שאם חל איסור לקבל המחאות, ממילא שלא היה צורך לערוך את הבדיקה ולטענתה, עצם העלאת הטענה תומכת בטענתה בדבר הנורמה המקובלת לקבלת ההמחאות. לא זו בלבד, אלא שלטענת הנתבעת בירור בבנק הנמשך אינו אפשרי, בשל חובת הסודיות החלה על הבנקים. בנסיבות העניין וכפי שהצהירה הנתבעת, הייתה לה היכרות קודמת עם מושכי ההמחאות והמחאות קודמות שלהם תמיד כובדו. עובדה זו נתמכה בעדות הנתבעת ובעדות העובדות טנדלר ודויטש.
- הנתבעת הכחישה בתוקף את טענת התובעת כי כבר ביום 27.6.2004 התקשר אליה אמזלג והתריע על חזרת שתי ההמחאות הראשונות. לטענתה, הוכח שהתובעת יכולה הייתה לדעת על ההמחאות שלא כובדו שכשלושה ימים לאחר שלא כובדו ולמרות זאת התמהמהה בלהודיע על כך לנתבעת. בעניין זה הפנתה הנתבעת לתקנות המסלקה, לעדות עובד בנק דיסקונט ולתעודת עובד הציבור. לטענת הנתבעת הפעם הראשונה שאמזלג שוחח עימה הייתה רק ביום 4.7.2004 לאחר שכבר כל ההמחאות התקבלו. בעניין זה הדגישה כי אמזלג טען שהתקשר בשעות אחר הצהריים, בעוד שהוכח שהנתבעת עבדה בכל יום רק עד השעה 13:00. בנוסף לכך, לא הובאה כל ראייה לשיחת הטלפון מיום 27.6.2004 ואף לא הייתה לאמזלג כל תרשומת על עריכתה. חרף בקשת הנתבעת שיומצא פלט שיחות טלפון, התובעת לא המציאה זאת כדי לתמוך בטענתה בעניין אותה שיחת
--- סוף עמוד 17 ---