הנתבעת ביום 17.2.2003, שלה קדמה בקרה נוספת ביום 8.7.2002, התגלו ליקויים שונים, ובהם "גירעונות כספיים על סך 4,373 ₪, פערים בין נתוני הפעילות לבין הנתונים בפועל, הפעלת עסק נוסף בסוכנות הדואר שלא באישור הרשות, קבלת דברי דואר בכמויות שלא בהתאם להנחיות, אי קיומו של ספר ביטחון ומכירת מלאי מעטפות שלא באמצעות הרשות כמתבקש מההנחיות" (שם, פסקה 15). לאור הליקויים שנמצאו, נערכה פגישה עם הנתבעת בלשכת מנהל מרחב ירושלים בנוכחות אמזלג ובמהלכה הועמדה הנתבעת על חומרת הליקויים שנמצאו והיא התחייבה שלא לחרוג מהנהלים של התובעת ומהנחיותיה. הנתבעת אף חתמה ביום 4.5.2003 על התחייבות זו בתצהיר בפני עורך-דין, שלפיו הבינה את משמעות הדברים ואת ההשלכות שעשויות להיות לכך (המכתב והתצהיר – נספחים ג' ו-ד' של תצהירו של אמזלג).
בתצהירו הוסיף אמזלג, שביום 27.6.2004 קיבל את מכתבו של מרדכי, שאליו צורפו צילומי שתי ההמחאות הראשונות. לדבריו, עוד באותו יום, שהיה יום ראשון בשבוע, הוא שוחח עם הנתבעת והודיע לה שההמחאות לא כובדו וכן הבהיר לה שאסור היה לה לקבל המחאות באותם סכומים עבור מכירת דברי דואר. לדבריו, הנתבעת אמרה שמדובר בלקוח אמין וכי עד יום חמישי שתי ההמחאות תיפרענה. לדבריו, הוא שוחח פעם נוספת עם הנתבעת ביום 4.7.2004, לאחר שקיבל ממרדכי את צילומי שלוש ההמחאות הנוספות, וגם הפעם היא אמרה שתדאג לגבייתן מהלקוחות. ביום 5.7.2004 הגיע אמזלג אל סוכנות הדואר של הנתבעת ואז התברר כי ישנן עוד שלוש המחאות שלא כובדו. לאחר חזרתו אל המשרד, התקשר אל הנתבעת וביקש דו"ח שיפרט עבור מה התקבלו ההמחאות, אך לטענתו, הנתבעת לא שלחה זאת.
ביום 5.7.2004 שלח אמזלג את המכתב שהוזכר לעיל, שבו התייחס אל חמש ההמחאות הראשונות ואל הליקויים שנמצאו בקבלתם (נ/3), אשר לא נזכר בתצהירו. ביום 8.7.2004 הגיע פעם נוספת אל סוכנות הדואר, ואז התברר לו שההמחאות שלא כובדו ניתנו בתמורה לכרטיסי חיוג.
תמצית ראיות הנתבעת
- גרסת הנתבעת היא שבסוכנות הדואר שלה ובסוכנויות דואר אחרות נעשו עסקאות בתקופה הרלוונטית, שהתשלום בהן היה בהמחאות שסכומיהן חרגו מהנוהל. בגרסה זו תמכו גם העדים מטעמה, ובהם שתי עובדות בסוכנות הדואר, שני סוכני הדואר לשעבר ולקוחה.
הנתבעת ושני סוכני הדואר הנוספים שהעידו מטעמה, כהן ולוי, הצהירו שנהגו למכור כרטיסי ודברים נוספים הנמכרים בסניפי הדואר בהיקפים של אלפי שקלים בעסקה אחת, וכי לא נתקלו בהתנגדות מצד גורמי התובעת לכך שהתמורה שולמה בהמחאות בסכומים החורגים מהנוהל (פסקה 5 בתצהיר הנתבעת; פסקה 6 בתצהירו של כהן; פסקה 6 בתצהירו של לוי). גם שתי עובדות סוכנות הדואר, רבקה דויטש (להלן גם – דויטש) ונועה טנדלר (להלן גם – טנדלר), הצהירו כי גם הן מכרו ללקוחות של הסוכנות כרטיסי חיוג ומוצרי דואר אחרים וקיבלו את תמורתם בהמחאות בסכומים של עשרות אלפי שקלים, מבלי שנתקלו בהתנגדות לכך מצד התובעת (פסקה 2 בתצהיר דויטש; פסקה 2 בתצהיר טנדלר). אחת הלקוחות הקבועות של הסוכנות, מרטינה שוורץ, אף אמרה כי בשל