עיקרי טענות התובעת
- טענות התובעת הן שהנתבעת הפרה את הוראות ההסכם שנחתם עימה ואת הוראותיו של הנוהל, שאותו היה עליה למלא גם מכוח התחייבויותיה בהסכם.
בעניין ההסכם, הדגישה התובעת כי הוראת סעיף 8(א) שבו, המחייבת את סוכן הדואר לנהוג בהתאם להוראות ולנהלים של התובעת, וכן את סעיף 18(א) הקובע כי על הסוכן להקפיד שלא לקבל המחאות שקבלתן נאסרה בנהלים. כחודשיים לאחר חתימת ההסכם הוכשרה הנתבעת לתפקיד סוכנת דואר במסגרת קורס שעסק גם בנושא קבלת המחאות ולטענת התובעת, הוכח שהנתבעת נכחה בקורס בעת שנלמד הנושא של קבלת המחאות כנגד מכירות. כן טענה התובעת, כי הוכח פרסום הנוהל מיום 26.8.2003 המגביל את סכומי ההמחאות שניתן לקבל עבור מכירת פריטים שונים בסכנות הדואר. בסעיף 1.11 בנוהל נקבע במפורש כי הוראתו מתייחסת אל כלל השירותים המסופקים בסוכנות הדואר. בנוהל אף הודגש, כי הופץ כדי לרענן את ההנחיות הקיימות לנוכח תקלות שונות שאירעו. מכאן אפוא, טענה התובעת, כי לא דובר בהנחיות חדשות, אלא רק ברענון הנחיות קיימות. עוד טענה, כי עלה בידיה להוכיח שהנוהל הופץ לכל סוכנויות הדואר, ובכללן גם אל הסוכנות של הנתבעת.
- חרף הוראות הנוהל וחרף ההסכם שעליו חתומה הנתבעת, לטענת התובעת, הנתבעת הפרה את הוראות אלו בכך שקיבלה את שמונה ההמחאות הנדונות שבאמצעותן שולם עבור כרטיסי חיוג. התובעת טענה כי עוד ביום 27.6.2004 שוחח אמזלג עם הנתבעת והתריע בפניה על כך ששתי ההמחאות הראשונות לא כובדו. חרף שיחה זו והתחייבויות הנתבעת לפעול לגבייתן, הוסיפה הנתבעת וקיבלה את שאר ההמחאות. את ההמחאה השישית והשביעית, אף קיבלה בהפרש של דקות, חרף העובדה שסכומן הכולל עולה על 100,000 ₪ וזאת למרות ידיעת הנתבעת, שאותה אישרה, כי אסור היה לה לקבל המחאה בסכום העולה על 100,000 ₪. הנתבעת התחייבה לגבות את סכומי ההמחאות, אך לא עמדה בכך.
התובעת הדגישה כי רשלנות הנתבעת אף מתבטאת בכך שלא בדקה אם היה כיסוי להמחאות, בטרם קיבלה אותן. גרסתה כי בעניין אחת ההמחאות ערכה בדיקה, לא הוכחה והנתבעת אף לא זכרה באיזו המחאה דובר. בנוסף לכך, הנתבעת אישרה כי הלקוח שממנו קיבלה את שלוש ההמחאות האחרונות, בסכום הגבוה ביותר (עמאד אלאדין שוויש), לא היה לקוח שרכש ממנה כרטיסי חיוג
--- סוף עמוד 12 ---
בסכומים מעין אלו קודם לכן. עובדה זו אף סותרת את טענת הנתבעת, כי דובר בלקוחות מוכרים שהמחאות שנתנו בעבר כובדו. כך במיוחד בשים לב לכך שהנתבעת לא הוכיחה עסקאות קודמות עם אותם לקוחות ובוודאי שלא הוכחו עסקאות בסכומים כה גבוהים עימם. לטענת התובעת, בכל אלו יש כדי להצביע על רשלנות הנתבעת ועל כך שנהגה באופן העומד בניגוד לדרך שבה אמור לפעול סוכן דואר סביר. עוד טענה התובעת, כי חומרה יתירה יש למעשי הנתבעת לנוכח האירוע מחודש מארס 2003, שבעקבותיו כמתואר לעיל, נערך עימה בירור והיא התחייבה לפעול על-פי הנהלים. בנסיבות אלו הוסיפה, שאף אין לקבל את טענות הנתבעת בדבר אי ידיעת הנהלים, שכן האירוע הקודם חייב הקפדה יתירה מצדה על בירור הנהלים ועמידה בהם.