מכאן עולה כי הנתבעת טענה במפורש כי התובעים נסוגו מבקשת הרכישה בחוסר תום לב. ראוי לציין בהקשר זה שהכלל הוא כי אין חובה לנקוב בשמן של העילות המשפטיות, וניתן להסתפק בתיאור עובדתי של הנסיבות המקימות את העילה המשפטית (ע"א 794/86 החברה המרכזית לשיקום ולבניין בע"מ נ' פינק פ"ד מד(1), 226).
- מלכתחילה הוגשה התביעה אך על ידי התובעים 1 ו- 2, על אף העובדה שתובעות 3 ו -4 חתמו גם הן על בקשות הרכישה. בדיון שהתקיים ביום 22.12.15 הורה בית המשפט על צירוף תובעות 3-4. במקביל, הגיעו באי כוח הצדדים להסכמה לפיה תינתן אפשרות להגיש תצהירים משלימים נוכח הוספת התובעות 3-4.
בסופו של יום, התובעות 3-4, שהינן בעלות דין בתביעה דנן, לא הגישו כל תצהיר מטעמן, ונמנעו מלמסור כל גרסה מטעמן. כפועל יוצא מכך לא נחשפו תובעות אלה לחקירה נגדית.
במקום זאת, הגישו התובעים 1-2 תצהירים משלימים מטעמם, זאת בניגוד להסכמה, ובהם פרשו מסכת עובדתית הנוגעת למשא ומתן שנערך עם נציג המכירות ביום 19.3.15. בא כוח הנתבעת טען בפתח דיון ההוכחות כי התצהירים כלל לא הומצאו לו, וכן להרחבת חזית נוכח העובדה שבתצהירים הועלו טענות עובדתיות חדשות, שלא נזכרו בכתב התביעה.
בהחלטתי ציינתי כי לא ניתן להרחיב חזית ולהעלות טענות עובדתיות שלא נכללו מלכתחילה בכתב התביעה או בתצהירים שצורפו לו. לפיכך קבעתי, כי כל טענה שיש בה משום הרחבת חזית לא תיחשב כחלק מהתצהירים המשלימים, ובפרט סעיפים 4, 7 וכן חלקו של סעיף 6.
בנסיבות אלה, אין מקום לקבל את טענת התובעים לכשל ראייתי באי זימונו לעדות של נציג המכירות מטעם הנתבעת. משלא הועלתה בכתב התביעה כל טענה בנוגע להבטחות או מצגים שהוצגו לתובעים על ידי נציג המכירות, ומשלא חלקו על חתימתם על בקשות הרכישה, לא היה צורך בהבאתו לעדות.
- יצוין כי בכתב התביעה נמנעו התובעים מלפרט את התכתובת שהוחלפה בין הצדדים והליכי המשא ומתן שנוהלו ביניהם לאחר חתימת בקשות הרכישה. בכתב התביעה מפורט כי התובעים חתמו על בקשות רכישה ביום 19.3.15. בהמשך צוין, כי בא כוחם שלח ביום 22.4.15 מכתב ובו הערות בהתייחס לנוסח חוזה המכר. מכאן עולה כי התובעים "דילגו" על חודש ימים. הם נמנעו מלציין כי קיבלו את נוסח החוזה עוד בחודש מרץ 2015, התעלמו מהעובדה שנקבעה פגישה ליום 19.4.15 לשם חתימת החוזה , ולא פירטו דבר בהתייחס לאותה פגישה. לטעמי, עסקינן באי גילוי של עובדות מהותיות, אשר ראוי היה לפרטן בכתב התביעה.
- ביום 19.4.15, בשעה 10:19 בבוקר, שלח התובע 2, הודעת מייל בה ציין כי עקב מחלה אינו יכול להגיע לפגישה שנקבעה לשעה 11:00 בבוקר. עוד ציין, כי לא יוכל להתפנות לביצוע העסקה היות ועליו לבצע בדיקות רפואיות. לכן ביקש כי דמי ההרשמה יוחזרו לו. לא למותר לציין, כי התובע 2 לא צירף אישור רפואי כלשהו. זאת ועוד, טענה זו לפיה נבצר מהתובע 2 לטפל בחתימת החוזה עקב מצבו הרפואי, לא הועלתה בכתב התביעה, או בשני התצהירים שהוגשו מטעמו של התובע 2.
מחומר הראיות עולה כי לאחר המועד שנקבע לחתימת חוזה המכר, התובעים 1-2 פנו לעו"ד, נסעו למשרדו, חתמו על יפויי כוח, סיכמו עמו את שכר הטרחה שישולם לו. ביום 22.4.15, שלושה ימים בלבד אחרי המועד שנקבע לחתימת חוזה המכר, הוציא עורך הדין מכתב ארוך הכולל את הערות התובעים בנוגע לשינויים בהסכם המכר וכן את דרישותיהם לקבלת למסמכים שונים.