ב. שנת 2009 – 1.66% מסך 40,760 ₪ - 679 ₪.
ג. שנת 2010 – 2.5% מסך 13,803 ₪ – 345 ₪.
ד. שנת 2011 – 3.33% מסך 19,742 ₪ - 657 "ח.
- סך הכל נפסוק לתובעת פיצוי בסך 2,063₪, כנגד פוטו יקי בלבד.
התביעה לפיצוי לפי סעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים
- סעיף 13א(ב) קובע:
"(1) מצא בית הדין האזורי לעבודה כי העובד או העובדת שהגישו תובענה, פוטרו בניגוד להוראות סעיף 9, יפסוק פיצויים שסכומים לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע להם במהלך התקופה המזכה; ואולם רשאי בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שיקבע; ...
(2) לענין סעיף קטן זה, "התקופה המזכה" – תקופה שתחילתה ביום הפיטורים או ביום שבו המעסיק ידע או שהיה עליו לדעת על קיומה של העילה להגבלת הפיטורים, לפי המאוחר, וסיומה במועד המוקדם מבין אלה:
(א) תום התקופה שבה חלה הגבלת הפיטורים כאמור;
(ב) אם ניתן היתר פיטורים לפי סעיף 9 – יום תחילת תוקפו של ההיתר;
(ג) אם העובד או העובדת הוחזרו לעבודה – יום החזרה לעבודה.
- בעניין בן עטר פירט בית הדין הארצי לעבודה פרשנויות אפשריות שונות לעניין הסמכות שבסעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים:
א. הפיצוי בגובה 150% מהשכר בתקופה המוגנת נועד להחליף את הפיצוי בגובה 100% מהשכר בתקופה זו כפי שנהג לפני תיקון החוק בחודש 1/06, ולכך יש להוסיף את הרכיבים הנוספים המוכרים בפסיקה כגון הפסד פיצויי פיטורים ועגמת נפש.
ב. הפיצוי בגובה 150% מהשכר בתקופה המוגנת אמור לשקף את כלל הרכיבים הנפסקים דרך כלל בגין פיצוי ממוני, כאשר הפיצוי הלא ממוני מתווסף לכך במקרים המתאימים.
ג. הפיצוי בגובה 150% מהשכר בתקופה המוגנת כולל את כלל הרכיבים הנפסקים דרך כלל לפי הפסיקה, לרבות פיצוי בגין נזק לא ממוני.
- ככל הידוע, לא נקבעה הלכה בעניין הפרשנות הראויה. בכל הכבוד, נראה לבית הדין הפירוש הראשון שכן הפסד של פיצויי פיטורים לכאורה אינו בגדר "שכר".
- לפיכך, לצורך חישוב בסיס הפיצוי לפי סעיף 13א(ב), נתחשב בסכומים שאנו פוסקים לתובעת בגין שכר עד ללידה (סך 15,084 ₪), 60 הימים לאחר חופשה הלידה (סך 5,028). לדעתנו, יש לפרש לעניין סעיף 13א(ב) את הפיצוי בגין אי קבלת דמי לידה כ"שכר", שכן דמי לידה הינם גמלה מחליפת שכר. לפיכך נתחשב גם בסכום שפסקנו לתובעת בגין הפסד דמי לידה (סך 7,542 ₪). לא נתחשב בהפרשי דמי ההבראה בסך 1,358 ₪ שאנו פוסקים לתובעת, שכן לדעתנו דמי הבראה אינם, ככלל, "שכר", ונראה שלו המחוקק ביקש לכלול דמי הבראה ב"שכר", היה מוצא דרך להבהיר כוונה זו. לפיכך, הסכום לחישוב הפיצוי לפי סעיף 13א(ב) לחוק יעמוד על 27,654 ₪.
- עם זאת, מעיון בפסיקה של בתי הדין האזוריים עולה כי השאלה אם לפסוק 150% מהשכר או פיצוי בשיעור אחר (כפי שבית הדין מוסמך "מטעמים מיוחדים שיירשמו"), תלויה במידת תום הלב של המעסיק. כך, במקרים שבהם מדובר בהפרה טכנית של החוק אך הפיטורים היו מטעמים ענייניים וללא קשר להריון, הופחת הפיצוי ל-100% (ס"ע 25779-01-14 כהן מיכל – אנטילופ שיווק 1994 בע"מ ואח' (מיום 19.9.16)). אלא שהכלל הוא שעל המעסיק להצביע על טעמים מיוחדים להפחתת הפיצוי (תע"א 32504-06-11 רינת הלוי – המרכז לנוער תרבות וקהילה בנהריה (מיום 27.7.16).
- בעניינה של פוטו יקי מתקיימים טעמים מיוחדים להפחתת שיעור הפיצוי, שכן פיטוריה של התובעת מעבודתה בפוטו יקי לא היו בשל ההריון. עם זאת, בית הדין אינו סבור שיש לבטל את תוספת הפיצוי לפי סעיף 13א(ב) נגד פוטו יקי, שכן יש חשיבות בהבהרת החובה לפנות בבקשה להיתר לפיטורי אישה בהריון. במסגרת דיון כזה ייתכן והיה ניתן למצוא פתרון תעסוקתי לתובעת במסגרת עסק אחר של יקי שהוזכר בעדויות. לפיכך, בית הדין יעמיד את הפיצוי נגד פוטו יקי על סך 20% מ- 27,654 ₪, קרי: 5,530 ₪.
- בעניינה של פוטו ניסים בית הדין לא שוכנע כי מתקיימים טעמים מיוחדים לפיצוי בשיעור שונה מ-150%. לפיכך בית הדין יחייב את פוטו ניסים לשלם לתובעת סך 13,827 ₪.