הסעדים הנתבעים
- באשר לתביעה לשכר עד הלידה – מדובר בתקופה של שישה חודשים. בניגוד לטענת התובעת לפיה שכרה הממוצע עמד על 3,500 ₪, עיון בתלושי השכר של התובעת מעלה שממוצע שכרה בששת החודשים האחרונים של שנת 2011, מאז חדלה לקבל שכר חלקי בגין עבודה בהיקף מצומצם לרגל לימודיה – ממוצע שכרה היה 2,514 ₪.
- לפיכך נפסוק לתובעת סך 15,084 ₪.
- בגין השכר שהייתה התובעת זכאית לקבל ב-60 הימים שלאחר חופשת הלידה נזכה את התובעת בסך 5,028 ₪.
- באשר להפרשי פיצויי פיטורים, החישוב של התובעת אינו מקובל עלינו, לא רק בשל כך שהוא מבוסס על שכר קובע בסך 3,500 ₪, אלא בשל כך שהוא מתעלם מעבודתה החלקית מאד של התובעת במשך שתי שנות לימודיה.
- לפיכך כל שנפסוק לתובעת הוא הפרשי פיצויי פיטורים בגין התקופה ממועד פיטוריה עד ל-21.11.12, שהינו 60 ימים לאחר תום מועד חופשת הלידה. מדובר בתקופה של עשרה חודשים. לפיכך נפסוק לתובעת סך 2,095 ₪ (10/12 X 2,514 ₪).
- פיצוי בגין דמי לידה נפסוק לתובעת בסך 7,542 ₪ (2,514 ₪ X 3).
- תביעת התובעת לפדיון חופשה מבוססת על אי קבלת חופשות בכל תקופת עבודתה וכן על טענה לזכות לפיצוי בגין אי קבלת חופשות בתקופה ממועד פיטוריה עד לתום 60 ימים ממועד חופשת הלידה שהייתה צריכה להיות לה.
- איננו רואים לפסוק לתובעת פיצוי בגין זכויות חופשה שלא קיבלה בתקופה ממועד פיטוריה ואילך. פדיון חופשה הינה תביעה שמעוגנת בסעיף 13 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951. זכותה של התובעת לפיצוי על נזקים שנגרמו לה בשל אי השתכרות בתקופה מיום פיטוריה עד ל-21.11.12, אינם מולידים זכות לחופשה או לפדיון חופשה, שכן אין מדובר על תקופת עבודה, ואין הצדקה כלכלית לפסיקת פיצויי בגין זכויות חופשה בעד תקופה זו.
- הנתבעת לא הוכיחה כי שלמה לתובעת דמי חופשה. מתלושי השכר לא עולה כי התובעת יצאה לחופשות בעדן שולמו לה דמי חופשה.
- בהתחשב במגבלת ההתיישנות הקבועה בסעיף 31 לחוק חופשה שנתית, זכאית התובעת לפדיון חופשה בגין עבודתה בשנים 2009, 2010 ו-2011. מתלושי השכר עולה כי בשנת 2009 התובעת עבדה 229 ימים, בשנת 2011 עבדה 93 ימים וב-2011 עבדה 125 ימים. מדובר בשנות עבודתה השניה, השלישית והרביעית. בהתאם לכך, ובהתאם להוראות סעיף 3 לחוק חופשת שנתית שהיו בתוקף בתקופת עבודתה של התובעת, היא הייתה זכאית ל-12 ימים חופשה בעד שנת 2009, ל-6 ימי חופשה בעד שנת 2010 ול-7.5 ימי חופשה בשנת 2011, ובסך הכל 25.5 ימים, לפי סך 154 ₪ ליום (כך עולה מחלוקת שכרה בחודשי עבודתה האחרונים במספר ימי עבודתה), ובסך הכל 3,927 ₪. בסכום זה נחייב את פוטו יקי בלבד.
- התובעת זכאית להפרשי דמי הבראה בגין התקופה ממועד פיטוריה עד ליום 1.9.12 (כפי שתבעה) ובסך הכל שבעה חודשים ושליש, דהיינו 0.61 מדמי ההבראה לפי שבעה ימים בערך של 318 ש"ח, ובסך הכל 1,358 ₪.
- על פי כתב התביעה, תביעת התובעת לפיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה הוגשה נגד פוטו יקי בלבד. תביעה זו אינה קשורה דווקא לטענתה כי פוטרה שלא כדין, אלא לכך שלא הופרשו עבורה הפרשות לפנסיה.
- פוטו יקי טענה שהופרשו הפרשות כאלה והפנתה לתלושי השכר, אך אין מדובר בראיה המרימה את הנטל להוכיח את ביצוע ההפרשות בפועל. לא הוצג לבית הדין אישור של קופת גמל.
- תביעת התובעת לפיצוי לפי 5% משכרה נעדרת עילה. נפסוק לתובעת פיצוי בהתאם לשיעורי ההפרשה שבצו ההרחבה להסכם הפנסיה הכללי במשק, מ-1.1.08 ואילך, בהתאם לסכומים המצטברים בתלושי השכר בחודשי דצמבר:
א. שנת 2008 – 0.833% מסך 45,824 ₪ - 382 ש"ח.