עיקרון טובת הילד
- שיקול מרכזי נוסף התומך באימוץ פרשנותה החלופית של תקנת תש"ד שלפיה שני ההורים יחובו במזונות הילד מדין צדקה בגילאי 15-6 הוא עיקרון טובת הילד. כידוע, עיקרון זה הוא "עיקרון העל" החולש על ההכרעה בסוגיות הנוגעות לגורלו של הקטין לאחר פירוק התא המשפחתי (בע"ם 10060/07 פלונית נ' פלוני, פסקה 28
--- סוף עמוד 47 ---
(2.10.2008) (להלן: בע"ם 10060/07); בהליך זה התקיים דיון נוסף. ראו דנ"א 9201/08 פלוני נ' פלונית (5.4.2009)). לאחרונה הזדמן לי לעמוד על טיבו של עיקרון זה:
"עיקרון טובת הילד משמיע לנו עוד מראשית פסיקתו של בית משפט זה כי הילד איננו אובייקט השייך להוריו, אלא הוא בעל אינטרסים וצרכים עצמאיים משלו [...] זהו עיקרון בעל 'רקמה פתוחה', שאליה יוצקים בתי המשפט הדנים בעניינם של קטינים תוכן בהתאם לנסיבות המקרה. הוא 'נשקל בקפידה על ידי מעגלים שונים של שיקולים שבמרכזם הקטין. שיקולים חומריים-פיזיים-טבעיים, שיקולים רוחניים חברתיים, אתיים-מוסריים, שיקולי בריאות ושיקולים נפשיים, שיקולים בטווח המיידי ושיקולים לעתיד לבוא' [...] ההכרעה מה יטיב עם הקטין היא מורכבת וסבוכה. זוהי מלאכה עדינה הדורשת איזון בין מכלול האינטרסים והפרמטרים של צרכי הקטין" (רע"א 3411/16 פלוני נ' משרד הרווחה ירושלים, פסקאות 18-17 (20.6.2016)).
- עיקרון טובת הילד אינו נזכר במפורש בחוק המזונות (להבדיל מחוק הכשרות, ראו הדיון בפסקה 2), אך אין חולק כי הוא מכריע גם בסוגיית מזונות ילדים. דוגמה מובהקת לשליטת עיקרון טובת הילד בכיפה היא "הלכת התביעה העצמאית" שלפיה הילד אינו קשור בהסכם מזונות שאליו הגיעו הוריו, אף אם זה אושר בבית המשפט וזכה לתוקף של פסק דין, אם אגב אישור ההסכם לא בחן בית המשפט את טובת הקטין לגופה ובמובחן מענייני הגירושין של ההורים (בע"ם 3984/15 פלונית נ' פלוני, פסקה יד (13.9.2016) (להלן: בע"ם 3984/15); בג"ץ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים, פסקה 15 (7.2.2013) (להלן: בג"ץ 4407/12); בע"ם 7916/03 פלונית נ' פלוני, פ"ד נט(5) 183, 190-189 (2005); להרחבה על מוסד התביעה העצמאית ומקורותיו ראו בג"ץ 4407/12, פסקאות 20-10 והאסמכתאות שם). ביסודה של הלכת התביעה העצמאית ניצבת בראש ובראשונה הדאגה לטובת הילד, והחשש כי בסערת הגירושין יגיעו הוריו להסכמות שאינן מיטיבות עמו: