- המלומדת צ' כהן מתייחסת בספרה לפיטורים של דירקטור העולים כדי קיפוח –
"בחברה שהיא מעין שותפות, שהוקמה מתוך כוונה שכל בעלי המניות ייטלו חלק בניהול העסק, התייחסות לפיטורי הדירקטור כקיפוח בכשירות כדירקטור, בהבדל מקיפוח בכשירות כבעל מניות, היא מלאכותית ומסכלת את מטרת הסעיף, שכן לפיטוריו של הדירקטור יש השלכות מיידיות על מעמדו כבעל מניות בחברה. אין הוא יכול עוד להשפיע על דרך ניהול ענייניה של החברה, בניגוד להסכמה ערב הקמתה של החברה, וכן אינו יכול ליהנות מרווחי החברה כשכר דירקטורים".
(ר' כהן, בעמ' 165-164, ההדגשה שלי – ר.ר.).
- אף שבאופן פורמלי המבקש הוחזר לדירקטוריון החברה, עולה מחקירתו הנגדית של המשיב כי הוא אינו רואה עוד את המשיב כמי שצריכה להיות לו השפעה כלשהי על אופן ניהול החברה, כשלגישתו המבקש כבר אינו חלק מהחברה. המשיב נשאל למשל מדוע החברה תבעה את המבקש להשבת ההלוואה שניתנה לו על ידי החברה, בעוד שהחברה אינה תובעת גם אותו להשבת ההלוואה שהוא עצמו לקח ממנה. המשיב השיב (ר' עמ' 79 לפרוטוקול ש' 5-9) –
ת: נושא החזר ההלוואה עלה. אני בחברה, שי לא בחברה. זה סטטוס קצת שונה.
ש: שי לא בחברה. אתה מודה שהוא לא בחברה כבר.
ת: הוא לא מתפקד בחברה בפועל. זה שיש לו מניות זה לא אומר שהוא בחברה".
כלומר, המשיב הודה למעשה כי מבחינתו המבקש אינו עוד חלק מהחברה, וזאת חרף העובדה שהמבקש נותר באופן פורמלי בעל מניות ודירקטור בה. לא אלה היו פני הדברים כאשר הצדדים התקשרו ביניהם בהסכם בעלי המניות, ולא אלה היו אם כן ציפיותיו של המבקש ביחס לחלקו בחברה.
- מסקנה דומה עולה גם מתהליך פיטוריו של המבקש מעבודתו בחברה. בהסכם בעלי המניות נקבע (בסעיף 5.10 להסכם) כי אם יהיו המבקש או המשיב סבורים זה לגבי זה כי רמת התפקוד של אחד מהם וטובת החברה מצדיקות את פיטוריו, עליהם להביא את הסוגיה בפני בורר שמומחיותו בתחום יחסי עבודה של מנהלי חברות ואשר ימונה ע"י הצדדים. גם הסעיף הזה מעיד על כך כי הצדדים צפו יחסים של שיתוף פעולה ושל החלטות שיתקבלו בסיוע של צד ג' אובייקטיבי במקרה של חילוקי דעות – ולא הכפפה של רצונו של צד אחד לזה של האחר. למרות ההסכמה הזו, פיטוריו של המבקש נעשו בצעד חד-צדדי על ידי המשיב, במכתב מיום 9.9.2012 (נספח 11 להמרצת הפתיחה).
אכן, הבורר קיבל את עמדתו של המשיב לפיה המבקש זלזל במחויבויותיו לחברה. הוא קבע כי "שוכנעתי כי שי היה זה שבשלב מסוים החל מזלזל במחויבויותיו לחברה. קרוב לוודאי שבהתנהגות זו גרם להתלקחות המשבר" (ר' ס' 13 לפסק הבוררות). מסקנה דומה עולה גם מהסכם הגישור בו נקבע מפורשות כי (בס' 2.ה) כי על המבקש להגיע לעבודה עד שעה 10:00. המשיב העיד באופן דומה בחקירתו הנגדית כי "שי (המבקש, ר.ר.) בעצם נעדר מהעבודה והיה עסוק בהפועל חולון כל השנה וחצי האחרונות... באופן כללי הוא היה נוהג להגיע בין 12 ל- 1 לעבודה, אחרי שכל הפעילות היום יומית מתרחשת" (ר' עמ' 66 לפרוטוקול ש' 16 ואילך).