...
נטל ההוכחה כי חוזה העבודה האישי של המערער עם המשיבה הוא חוזה לתקופה קצובה, שלא ניתן לסיימו לפני תום תקופתו, הגם שנעשה בעל פה, מוטל על המערער. כפי שפירטנו בפסקה 8 לעיל, חוזה כזה חייב להיות חד-משמעי, ולשקף בצורה ברורה את ההסכמה המודעת של הצדדים לחוזה..."
דב"ע (ארצי) מט/3-123 בנימין פנקס נ' ישקר בע"מ נהריה (1990) (ההדגשות הוספו, מ.נ.ד).
מן הכלל אל הפרט – האם לתובע היה חוזה לתקופה קצובה עד הגיעו לגיל 60
- לאחר שבחנו את כלל הראיות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה, כי אמנם לצדדים היתה כוונה להמשיך את יחסי העבודה בין התובע לחברות עד הגיעו של התובע לגיל 60, אולם לא ניתנה לכך התחייבות חד משמעית, בדמות חוזה לתקופה קצובה, שלא ניתן להפסיקו לפני מועד זה. להלן נפרט נימוקינו למסקנה זו.
- נפתח ונציין, כי אין בידינו לקבל את עמדת הנתבעים לפיה יש לראות בהסכם המתווה כמבוטל עם חתימת שני ההסכמים הנוספים באותו יום. ההסכמים נחתמו בזה אחר זה באותו יום. באף אחד מהם אין הוראה המבטלת מפורשות את הסכם המתווה. סע' 11.2 להסכם העמדת השירותים קובע כי הוא מחליף כל הסכם קודם אשר חופף את תקופת ההסכם להעמדת שירותים וסעיף 7.2 להסכם רכישת המניות קובע כי הוא מבטל כל הסכם קודם "לגבי הנושאים והעניינים הנדונים בו". כלומר, אין בהסכמים האחרים, ביטול מפורש של כל הסכם המתווה, אלא לכל היותר ביחס להוראות שהוסדרו במפורש בהסכמים האחרים, זאת במיוחד בשים לב לכך שכל ההסכמים נחתמו באותו יום. בנוסף, צ'אושו העיד שהסכם המתווה נחתם לפי דרישת התובע (עמ' 48, ש' 21) וכי יש לראות בו בסיס ליתר ההסכמים.
משכך, אנו רואים את הסכם המתווה כהסכם תקף בין הצדדים, שלא בוטל.
- בסע' 1 להסכם המתווה, נקבעו שני שלבים לביצועו – האחד למשך 2.5 שנים מיום חתימתו (עד הגעת התובע לגיל 60) והשני עם הגעת התובע לגיל 60 ועד גיל 67. הגדרת שלבים אלו, מלמדת על כוונה ליצור רציפות ביניהם, כך שהאחד יחל מיד לאחר שהשני יסתיים.
בסע' 1ט' להסכם המתווה נרשם כי "בכל תקופת המעבר (שלב א') יתחייבו שני הצדדים לעשות את כל שבידיהם על מנת להשיא את רווחי החברה" ללמדנו, כי הצדדים תכננו לעבוד יחד לכל אורך "שלב א'", כפי שהוגדר בהסכם המתווה.
בסע' 1י' להסכם המתווה נרשם: "עם הפסקת העסקת משה בפועל ותחילת שלב ב' (20.5.16)..." – אף מהוראה זו עולה כוונת הצדדים כי הפסקת העסקתו של התובע תעשה בהגיע התובע לגיל 60.