לגישת המשיבים כפי שהובעה בעתירתם, המשמעות המתבקשת היא שמחיר המינימום הוא רבע משווי הקרקע, והסיפא של המשפט אך מבהירה את הטעם לכך – "ההחלטה להעמיד את מחיר המינימום הנ"ל על 25% ממחיר הקרקע, נובע[ת] מהעובדה כי המדובר באזור עדיפות לאומית" (סעיף 25 לעתירה המתוקנת, מע/3). אין חולק אפוא כי המשפט הנדון עניינו בפירוט האופן שבו חושב מחיר המינימום, כפי שגם עולה מן הכותרת המצויה מעליו במסמכי המכרז, "שיטת המכרז"; ואף אין חולק כי העמדת שיעור מחיר המינימום על רבע מן האומדן, אכן נובעת מהיותה של עפולה אזור עדיפות לאומית, כפי שנקבע בהחלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 1400 (מוצג 6 לסיכומי רמ"י, סעיף 1.5). "אומדן" הוגדר באותה החלטה, כ"שווי הקרקע בהתייחס לשימוש המיטבי בקרקע, לרבות פוטנציאל עתידי, ללא מע"מ, ותוך החלת שיעור התשלום בגין הקרקע הנהוג באותו אזור" (סעיף 1.2; ההדגשה הוספה–ע'ב'). על רקע זה ברור כי הפרשנות המוצעת על ידי המשיבים היא מאולצת ואינה מתיישבת עם הגיונם של דברים, משום שהיא מרוקנת מתוכן את הסיפא של המשפט שבמחלוקת, "בהתחשב באזור העדיפות הלאומית" – פשיטא שהמילה "בהתחשב" מצריכה איזו התחשבות בהנחה המגיעה בגין אזור עדיפות לאומית, דהיינו ב"שיעור התשלום בגין הקרקע הנהוג באותו אזור" כלשון החלטת מועצת מקרקעי ישראל. שהרי עפולה מצויה באזור עדיפות לאומית שבגינו מגיעה הנחה בשיעור של 51%, ובשים לב לכך שלא ניתן להפחית ממחיר המינימום, נשאלת השאלה כיצד תבוא לידי ביטוי הנחה זו? והתשובה היא שלפי כל פרשנות סבירה, מציע המעוניין לברר את שווי הקרקע צריך להכפיל את מחיר המינימום בשמונה (להכפיל ב-4 משום שמחיר המינימום הוא 25%, ולהוסיף ולהכפיל ב-2 משום אזור העדיפות הלאומית), מפני שרק כך יוכל להביא בחשבון הן את העובדה שמחיר המינימום הוא רבע משומת השמאי, והן את העובדה שהמחיר נקבע בהתחשב באזור העדיפות הלאומית.
ברי אפוא כי מחיר המינימום שפורסם הוא שמינית משומת השמאי – לפי חישוב של רבע מהשומה כמצוין במפורש, ומחצית מסכום זה בשל ההנחה של אזור עדיפות לאומית, כמצוין במפורש גם כן. אין בכך כדי לומר שלא ניתן היה לנסח את תנאי המכרז באופן ברור יותר, אך יש להבחין בין מצב שבו נדרשת "פרשנות יצירתית" על מנת "לקלוע" נכונה לכוונתו של עורך המכרז בניסוח תנאיו, לבין מצב כבענייננו שבו הפרשנות המוצעת על ידי המשיבים מנוגדת הן לקריאה המתבקשת (גם אם לא המתחייבת) של לשון המכרז; הן לאומד דעתו של מנסח המכרז; והן לתכלית האובייקטיבית של המכרז. במקרה כזה יש ליתן בכורה לכלל שלפיו יש להעדיף פרשנות המקיימת את המכרז על פני פרשנות שמובילה לביטולו, כמו גם לאינטרסים הציבוריים שהמכרז נועד לקדם (עע"מ 6117/15 ג.י.א. יזמה בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל – מרחב עסקי דרום, [פורסם בנבו] בפסקה 45 (23.6.2016); עע"מ 5487/06 סופרמאטיק בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, [פורסם בנבו] בפסקאות 11-9 (12.4.2009); עע"מ 7111/03 "יוסף חורי" חברה לעבודות בנין בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 170, 179-178 (2004)).