מכאן אעבור לבחון טענותיה של הנתבעת באשר לחוות דעת מומחה בית המשפט.
- ביקורתה של הנתבעת, בהקשר לחוות דעת מומחה בית המשפט בכל הנוגע לאריחים, מתמקדת בשלוש טענות עיקריות, אשר לאחר ששקלתי, נחה דעתי כי דינן להידחות:
א. הנתבעת טוענת כנגד הרטיבות כמקור לליקוי באריחים – לעניין זה טוענת הנתבעת כי הואיל ומומחה בית המשפט מצא קיומה של רטיבות רק במוקד אחד, הרי שלא ניתן ללמוד מכך, על קיומה של רטיבות במצע בשאר האזורים.
באשר לטענתה זו של הנתבעת, הרי שראשית- המומחה קבע מפורשות, במסגרת תשובותיו לשאלות הבהרה שנשלחו על ידי הנתבעת, כי לאור חלוף הזמן והנזק שעודו קיים ואשר נגרם כפועל יוצא מרטיבות - אין כל מקום וצורך לעשות בדיקות רטיבות נוספות (ראו לעיל בסעיף 17 לפסק הדין). עוד ציין המומחה, כי רטיבות מתפשטת ומשכך קיומה במקום אחד יש בו להעיד על קיומה במקום אחד. זאת ועוד, המומחה ציין באותן תשובות, כי הליקוי אינו נובע רק מהרטיבות אלא גם מהתקנה לקויה של הריצוף, בהעדר צמנט במצע ובגובה של המצע הגבוה מהתקן. בנוסף ציין המומחה בחוות דעתו, כי חיזוק למקור הליקוי באריחים, ניתן למצוא בבדיקת אריחים נוספים אשר לא הורכבו ואשר סבלו מפגעי מזג אוויר ואולם, לא נגרם להם כל נזק (ראו סעיף 15 לעיל לפסק הדין) בנסיבות כפי שפורטו לעיל ובהינתן ההסברים המקצועיים, המפורטים והעולים עם שורת ההיגיון, כפי שהוצגו על ידי המומחה- הנני דוחה טענתה זו של הנתבעת.
ב. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי קביעות המומחה ולפיהן התקנת הריצוף לוקה הואיל ובוצעה בלא צמנט במצע וכן, בגובה של המצע העולה על התקן – מנוגדות לתקנים, כפי שהיו בתוקף במועד ביצוע הריצוף. לטענה זו נדרש המומחה במסגרת תשובותיו לשאלות הבהרה אשר פורטו בסעיף 17(ב) לעיל לפסק הדין. לעניין זה, אינני מוצאת לחזור על דברי מומחה בית המשפט כפי שהוצגו ופורטו, הנני סבורה כי הם מניחים את הדעת ואף עולים בקנה אחד עם הכתוב בתקנים – כפי שהוצגו על ידי המומחה. זאת ועוד, הנני סבורה – כפי שאמנם סבור המומחה- שבהינתן העדר תקן לנושא מסוים (וספק אם כך הם פני הדברים באשר מהכותרת לתקן 1629 עולה לכאורה כי הוא חל גם על אבן) – חלה על בעל מקצוע סביר החובה לפעול בהתאם לתקנים דומים ומשכך, ממילא חלה על הנתבעת החובה בהתקנת ריצוף האבן בהתבסס על תקן 1629. לאור האמור, הנני קובעת כי אמנם התקנת הריצוף הייתה לקויה ולא תאמה תקנים או ביצוע על ידי בעל מקצוע סביר.