בעניין אריאל נקבע כי עקרון תום-הלב בקיום החוזה, המעוגן בסעיף 39 לחוק החוזים, אינו מאפשר לקרן הגמלאות של חברי אגד, בנסיבות העניין, לעמוד בדווקנות על דרישתה כי המנוח, שהיה חבר בקרן, יודיע לה על רצונו לרשום את ידועתו בציבור כזכאית לגמלת שארים לפחות שלוש שנים בטרם פטירתו, כפי שנקבע באחד מסעיפי תקנון הקרן.
בע"א 7824/95 תשובה נ' בר נתן, פ"ד נה(1) 289 (1998) דחה בית המשפט את טענת המערער לפיה הסעיף בהסכם השיתוף בינו לבין המשיב, אשר מחייב משלוח בדואר רשום של הצעת מכירה (על-פי זכות סירוב ראשונה), חל אף על מכתב חזרה מההצעה (שהוּדַע למערער בפקס ובטלפון). נפסק כי שימוש במסמך שלא למטרה שלשמה נועד, במטרה לזכות ביתרון שהמשתמש אינו זכאי לו, הוא שימוש לרעה בזכות, בניגוד לחובתו של בעל הזכות לפי סעיף 39 לחוק החוזים.
בע"א 8566/06 אמריקר שירותי ניהול וייעוץ (1987) בע"מ נ' מליבו-ישראל בע"מ, פסקה 32 (פורסם בנבו, 8.11.2009) נקבע כי חובת תום-הלב אינה מבטלת את התכלית העסקית של החוזה, וכי דאגה לאינטרס כלכלי, שהינו חלק מהחוזה, אינה בגדר הפרה של החובה לנהוג בתום לב. נפסק כי הפסקת ההתקשרות בין החברה קבלנית לבין חברת הניהול, שנעשתה על-ידי החברה הקבלנית מטעמים של כדאיות כלכלית לא היוותה הפרה של חובת תום-הלב.
8.3 הפרת חובת תום-לב על-ידי הנתבעת
מט. האם עמדה הנתבעת בחובת תום-הלב המוגברת המוטלת עליה כלפי התובעת, עמה התקשרה בשני חוזי המסגרת ובשני מכתבי הארכתם?
ביום 15.3.2009 אישרה הנתבעת בכתב כי חוזה 1058, שתוקפו עמד לפוג ביום 29.10.2009 (כאמור במכתב הנתבעת מיום 30.11.2008), יוארך עד ליום 31.12.2010, וכי חוזה 1191, שאף תוקפו עמד לפוג ביום 29.10.2009 (כאמור במכתב הנתבעת מיום 30.11.2008) יוארך עד ליום 31.12.2011. להארכות אלו נילווה שינוי בתמורה החוזית - הנחה של 10% לגבי חוזה 1058 והנחה של 5% לגבי חוזה 1191 למשך שנה לתקופה שמתחילה מיום 1.1.2009. הווה אומר, ההנחות בשני החוזים התייחסו ברובן לתקופות של החוזים הקיימים, ולא לתקופות הארכות החדשות, קרי, לשנים 2011-2010. הסיכומים בכתב מיום 15.3.2009 היוו, איפוא, שינוי לרעת התובעת של תנאי התשלום בחוזים הקיימים. ה"פיצוי" להפחתת התמורה היה בעצם הארכת ההתקשרות לשנים נוספות.
הצדדים נחלקו בעמדתם בשאלה אם להסכמה בכתב מיום 15.3.2009 נילוותה התחייבות בעל-פה, שניתנה בפגישת נציגיהם בחודש ינואר 2009, ולפיה התחייבה הנתבעת כי בתקופת ההארכה היא תמסור לביצועה של התובעת את כל העבודות נשוא חוזה 1058 וחוזה 1191. בעוד שסימון - סמנכ"ל הנתבעת, אשר ביחד עם הרמן, מנהל אגף רכש והתקשרויות של הנתבעת, נכח בפגישה בחודש ינואר 2011 - הכחיש בתצהירו כי באותה פגישה הובטחה לתובעת "בלעדיות" (אך בחקירה הנגדית הודה כי אינו זוכר מה נאמר בפגישה), טען ברכוביץ, מנהל התובעת, כי היה זה סימון שהבטיח "בלעדיות". אמנם גרסתו של חליל, על הדברים ששמע מפי ברכוביץ בסמוך לאחר פגישתו עם נציגי הנתבעת, תומכת לכאורה בגרסת מנהל התובעת, אולם שני נימוקים מטים את הכף לדחייתה של גרסה זו: ההסכמה הנטענת ל"בלעדיות" אינה מופיעה במכתבי ההארכה ששלחה הנתבעת ביום 15.3.2009, ואף אינה נזכרת בסיכום הפגישה בחודש ינואר 2009 במכתבו מיום 19.1.2009 של מנהל התובעת. אולם יש לקבוע כעובדה כי הנתבעת התחייבה כלפי התובעת לספק לה בשנים 2011-2010 עבודות על-פי שני החוזים שנכרתו ביניהן, בכפוף לתנאי שני חוזי המסגרת המקוריים. במכתבי ההארכה מיום 15.3.2009 הסכימה הנתבעת להגדיל את היקפו של חוזה 1058 ב-8,000,000 ₪ ואת היקפו של חוזה 1191 ב-5,000,000 ₪. אמנם יש לקרוא הסכמות אלו להגדלת ההיקפים הכספיים ביחד עם החוזים המקוריים, בהם צוין כי מדובר ב"היקף כולל משוער של העבודות", אשר הינו "הקצאה תקציבית פנימית אשר אינה מחייבת את בז"ן באופן כלשהו"; אולם אין מדובר בהתחייבות נטולת תוכן לגבי העתיד (שנים 2011-2010), במיוחד כאשר ניצבת מולה הסכמה שנכפתה של התובעת למתן הנחות (קרי, לקבלת תמורה מופחתת) בהווה (שנת 2009). השאלה על מידת התוכן שיש ליצוק בהתחייבות הכספית של התובעת הפכה לשאלה תיאורטית משעה שבחרה הנתבעת להסתלק כליל מהתחייבותה על-פי מכתבי ההארכה מיום 15.3.2009. המשמעות של הסתלקות זו, והחלת "תקופת צינון" של שלוש שנים, הינה ביטול חד-צדדי של מכתבי ההארכה.