נ. רק ביום 24.6.2010 הודיע בכתב נציג הנתבעת לתובעת על החלטתה שלא למסור לתובעת עבודות נוספות, אולם מתיאור העובדות בסדר כרונולוגי עולה כי "פניית הפרסה" שעשתה הנתבעת מ"מסלול הארכת החוזים" אל "מסלול ההקפאה" התרחשה חודשיים בלבד לאחר ששוגרו מכתבי ההארכה. את מכתבי ההארכה שלחה הנתבעת לתובעת ביום 15.3.2009, וזמן קצר לאחר מכן, ביום 17.5.2009, שלח מנהל אגף רכש והתקשרויות של הנתבעת מכתב אל יושב-ראש ועדת המכרזים שלה, ובו ביקש לאשר מסירת העבודות נשוא הסכם 1058 והסכם 1191 לידי חברת אלדד, ולהקפיא את מסירתן לידי התובעת.
על אף שהרמן נכח בחודש ינואר 2009 בפגישה עם ברכוביץ, והיה שותף לדיונים על הארכת החוזים עם התובעת, הוא לא זומן על-ידי הנתבעת להעיד על הנסיבות שגרמו להוצאת מכתבו מיום 17.5.2009, ולהסביר את התפנית הפתאומית בעמדת הנתבעת. יוער כי הנמקתו במכתב האמור לגבי הגדלת ההנחה, לה הסכימה חברת אלדד, אינה מתיישבת עם עדות מנהל חברת אלדד עצמו, שהודה כי שולמו לחברתו סכומים גבוהים יותר ועם עדות מורדוך, לפיה חברת אלדד הייתה "עד 40%" יקרה יותר.
בקשת הרמן מיום 17.5.2009 לאשר את "הסבת" העבודות לחברת אלדד אושרה ביום 20.5.2009 על-ידי ועדת המכרזים של הנתבעת. המשמעות המעשית של החלטת ועדת המכרזים הייתה ביטול מכתבי ההארכה מיום 15.3.2009 אשר ניתנו לתובעת. ממועד ההחלטה של ועדת המכרזים ועד להודעה הכתובה מיום 24.6.2010 של הנתבעת לתובעת על אי-מסירת עבודות נוספות, כל מהלכי הנתבעת לא נועדו אלא להגיע למטרה ש"סומנה" כבר ביום 20.5.2009.
במכתבו של מורדוך אל התובעת מיום 25.6.2009 צוין כי הנתבעת "שוקלת" לעשות שימוש בסעיף 24 לתנאים, אך הוסתרה העובדה כי ועדת המכרזים כבר החליטה להסב לחברת אלדד את כל העבודות שיועדו לתובעת. הנימוק שצוין כמחייב "שיקול" כאמור היה סוגית הטעויות בחשבונות שהוגשו על-ידי התובעת. דא עקא, ש"פרשת החשבונות" התרחשה בשנת 2008, ועל-פי ממצאי גלעדי מאותה שנה - נכללו בה חיובים שגויים הן לרעת הנתבעת והן לרעת התובעת. ההעלאה מהאוב של התנהלות הנתבעת בשנת 2008 כתואנה להפעלת סעיף 24 לתנאים נראית תמוהה במיוחד על רקע המגעים שהתנהלו בין התובעת לנתבעת בחודשים ינואר - מרץ 2009, ואשר הבשילו להסכמות בנוגע להארכת תוקף החוזים כנגד מתן הנחות לנתבעת.
אינני מקבל את הסברה של הנתבעת, לפיו "פרשת החשבונות" היא הסיבה האמיתית להחלטת ועדת המכרזים של הנתבעת, שהתקבלה למעשה כבר בחודש מאי 2009, לסגת מהסכמות חודש מרץ באותה שנה. בין חודש מרץ לחודש מאי לא צצו גילויים חדשים בנוגע לחשבונות השגויים שהוגשו בשנת 2008, ואשר הצדיקו את "פניית הפרסה" שביצעה הנתבעת. בחירתה של הנתבעת להרחיב את התקשרותה עם חברת אלדד, "על חשבון" התובעת ובניגוד למוסכם עמה, ולשלם לה תמורה גבוהה יותר במידה משמעותית (בניגוד לרציונל של כפיית הנחות על הקבלנים השונים), לא זכתה להסבר מתקבל על הדעת. ההסבר שסיפקה הנתבעת בדיעבד, במסגרת הגנתה בתביעה זו, לפיו בדיקת "פרשת החשבונות" הינה הליך מתמשך שהתרחש בשנת 2009, אינו משכנע כלל ועיקר, מאחר ואינו נתמך בראיות בכתב או בעל-פה "בזמן אמת", ואינו מתיישב עם מכתבי ההארכה מיום 15.3.2009. גלעדי (מבקר הכמויות), הרמן (ששותף בהתדיינויות על הארכת ההתקשרות החוזית עם התובעת), דוד ועקנין (ששלח מכתב לכל המפקחים), עוזי בייליק (מנכ"ל התפעול שכתב כי מנכ"ל מגזר התעשייה החליט להוציא את התובעת מהאתר), אלי לוי (מנהל אגף שרשרת האספקה) - כל אלו הינם עובדים בכירים של הנתבעת, אשר נטלו החלק בהליך הוצאת התובעת מאתר הנתבעת אך הושארו בצל ולא הופיעו למתן עדות על הסיבות האמיתיות שהובילו לתפנית בעמדתה של הנתבעת.