בעוד שעד הנתבעת טען בתצהירו כי סך כל ההנחות שניתנו לה באותה שנה בגין העבודות על-פי חוזה 1058 הגיע ל-462,030 ₪, טען ברכוביץ בתצהירו ובנספחיו (י"ב1-י"ב9) כי סכומן הגיע ל-664,321 ₪. הפער בין שתי הגרסאות נעוץ בסכומם המצטבר של החשבונות שהגישה התובעת לנתבעת - בנספח י"ב לתצהירו פירט ברכוביץ על גבי חמישה עמודים את סכומי החשבונות שהתובעת הגישה לנתבעת בשנת 2009 בקשר לחוזה 1058 וחשבוניות-המס שהוצאו בגינם, והגיע לסך כולל של 6,169,446 ₪, ואילו חליל ציין בתצהירו כי סך העבודות על-פי אותו חוזה הסתכם ב-4,620,302 ₪ בלבד. מורדוך, שטען בתצהירו כי הנתונים בנספח י"ב לתצהיר ברכוביץ הינם שגויים, הודה בחקירתו הנגדית תחילה כי "לא בדקנו את הנספחים" ו"לא בדקנו כל חשבונית וחשבונית", ובהמשך שינה טעמו ואמר:
"אני זוכר שבדקתי האם הסכומים הם בסדר גודל הגיוני, זאת אומרת הסתכלתי מה סך החשבונות שהיו אצלנו באותה תקופה ועשיתי מהם 10% ו-5%. למיטב זכרוני לא היו פערים דרמטיים" (עמ' 64).
לאור דברים אלו, ובהיעדר תחשיב נגדי מצד הנתבעת, הנני מקבל את גרסתו של מנהל התובעת, וקובע כי סך ההנחות שנתנה התובעת לנתבעת בשנת 2009 בגין חוזה 1058 הינו 664,321 ₪. ההנחות בשני החוזים באותה שנה, בצירוף הפרשי הצמדה, הסתכמו, איפוא, ב- 857,694 ₪.
9.5 הפיצוי בגין מתן ההנחות - הכרעה
נט. חליל העיד כי בהסכם בין התובעת לרחיב, קבלן המשנה, סוכם שהתובעת תשלם לו את התמורה שתקבל מהנתבעת בניכוי רווח בשיעור 7% בצירוף מס-ערך-מוסף. ברכוביץ אישר בחקירתו הנגדית כי רחיב קיבל 93% מהתקבולים ששילמה הנתבעת לתובעת, לאחר שהופחתו מהם הוצאותיה של התובעת. עוד אמר:
"לאחר כל ההפחתות האלה, מה שנשאר רחיב קיבל תשלום" (עמ' 14).
"ביום שהחלטנו להסכים להנחה שנדרשנו על-ידי בתי זיקוק, אני הסכמתי להשתתף ברווחיות שלי בהנחה והורדתי את אחוזי הרווח שלי ל-6% פלוס חצי הצמדה" (עמ' 15).
"אותם 93% הם חלק מהוצאות החברה שלי כדי לקיים את הרווח של שבעה אחוז" (עמ' 21).
ס. בסיכומיו בכתב גרס בא-כוח התובעת כי אין יסוד לטענה שהתובעת "מכרה" לרחיב את החוזים שבינה לבין הנתבעת, וכי אופן ההתחשבנות בין התובעת לבין קבלן המשנה שלה אינו מעניינה של הנתבעת. לעומתו, בא-כוח הנתבעת טען בסיכומיו כי לאור ההסכם בין התובעת לרחיב, ומשנדחתה (במסגרת הסכם פשרה) תביעת רחיב נגד התובעת, הרי "לברכוביץ 'מגיע' - אם בכלל - החזר בשיעור 7% (מסכום ההנחות - א"ג)".