סא. בדוגמאות שתוארו לעיל בעניין גורן ובעניין אינג' פבר, הובא בחשבון מרכיב הרווח הצפוי בעת הדיון על גובה פיצויי הקיום שנתבעו ממי שלא עמד בחובת תום-לב ביחסים החוזיים. בענייננו, לא פיצויי קיום, הצופים פני עתיד, מבקשת התובעת, כי אם פיצויי הסתמכות, הצופים פני עבר ונועדו להחזיר את המצב לקדמותו, כפי שהיה בטרם ביטלה למעשה הנתבעת את מכתבי הארכת החוזים מיום 15.3.2009. שאלת הרווח הצפוי של התובעת, שעשויה הייתה להתעורר בתביעה לפיצויי קיום, או, למשל, בתביעה לפיצויי קיום או פיצויי הסתמכות במקרים של עסקה חליפית או הזדמנות שהוחמצה, אינה מתעוררת במקרה שבפנינו, של תביעה לפיצויי הסתמכות.
משהחליטה הנתבעת "להתגלגל אחורה בזמן" ולבטל את מכתבי ההארכה, שהיוו הסכמים חדשים בינה לבין התובעת, תבעה האחרונה את החזר ההנחות שניתנו על-פי אותם הסכמים חדשים. פיצויי ההסתמכות, אותם תבעה התובעת, נועדו להעמידה במצב בו הייתה ערב החתימה על מכתבי ההארכה. באותה עת עמדו בתוקפם מכתבי הארכה קודמים, על-פיהם הוארכו שני החוזים עד ליום 29.10.2009, ללא סעיפי ההנחות שנקבעו בהסכמים החדשים. כאמור, בסיטואציה זו, שאלת הרווח לגבי העבר וההתחשבנות בין התובעת לבין רחיב אינן השאלה הרלבנטית.
סב. יש הסבורים כי במשפט הישראלי אין הנפגע מהפרת חוזה זכאי לפיצוי בגין נזקי הסתמכות. (ראו, לעניין זה, פסקה 87 והאסמכתאות שם בעניין סנפיר)). אולם ניתן להשקיף על התביעה להחזר ההנחות מזווית נוספת, זו של סעיף 9 לחוק התרופות, בו נקבעה חובת ההשבה לאחר ביטול: "משבוטל החוזה, חייב המפר להשיב לנפגע מה שקיבל על פי החוזה". בעקבות ההסכמים החדשים, שבאו לביטוי במכתבי ההארכה מיום 15.3.2009, ואשר עיגנו בכתב את שינוי החוזים הקיימים ואת מתן ההנחות לנתבעת, קיבלה הנתבעת הנחות בסך כולל של 857,694 ₪. משביטלה הנתבעת את מכתבי ההארכה (תוך שימוש שלא בתום-לב בזכותה החוזית), עליה להשיב סכום זה לתובעת. ההשבה, במובחן מפיצוי, אינה עוסקת בשאלת הרווח. לפיכך, אין בתוכנם של ההסכמים שבין התובעת לבין קבלן משנה שלה כדי לכרסם בחובת ההשבה. (והשוו לפסיקה בה הוכרה חובת ההשבה שלא בעקבות ביטול חוזה בדרך הקבועה בסעיף 9 לחוק התרופות: ע"א 616/04 עמותת מורים בונים בלוד נ' דו בר (1983) חברה לעבודות בניה בע"מ (פורסם בנבו, 13.12.2006); ע"א 1156/10 האס נ' חברת הבונים בקריית משה בע"מ (פורסם בנבו, 18.11.2012)).