טענת ההשתק כנגד אגד ודן
- לטענת דן ואגד, אין לקבל טענת נצבא לפיה הן ידעו בזמן אמת על רכישת חוב התמח"ת מדיסקונט ע"י נצבא במחיר הכולל ניכיון (דיסקאונט) משמעותי:
- לטענת דן, אין ליחס את ידיעותיו של נציגה בדירקטוריון, מר אורון, לדן, שכן כדירקטור בתמח"ת, הוא היה מחויב לפעול אך ורק לטובת התמח"ת, ובכלל זאת הוא היה מחויב לשמור בסודיות מוחלטת ולא לגלות לאיש, לרבות לדן, מידע שהגיע לרשותו במסגרת תפקידו;
- לטענת אגד, מועד מימוש האופציה על ידה, בסמיכות זמנים לרכישת החוב על ידי נצבא, אינו קשור לרכישת החוב ע"י נצבא ואין בו כדי להוכיח ידיעה של אגד על רכישת חוב התמח"ת לדיסקונט על ידי נצבא;
- אין כל הוכחה לידיעה בפועל של אגד על הדיווחים המידיים או על תכנם, מה גם שדיווחים אלה אינם מציינים כי נצבא רכשה את החוב מדיסקונט בניכיון ואין ללמוד מהם על ידיעה בזמן אמת של אגד בדבר כוונת נצבא ליטול הזדמנות עסקית של התמח"ת;
האם יש לדחות את תביעת החוב בקשר לחוב התמח"ת לדיסקונט שהומחה לנצבא בשל בעיות הקשורות להמחאתו בין החברות שבקבוצת נצבא?
- לטענת דן, במסגרת עסקת דיסקונט הומחה חובה של התמח"ת והבטוחות הנלוות לו מדיסקונט לידי ניפ (מקבוצת נצבא). ביום 27.2.13 נערך מסמך אשר בו נכתב כי ניפ המחתה את כל חובות התמח"ת, עד סכום של 200 מיליון ₪, למפעלי תחנות (גם היא מקבוצת נצבא). לא נערך הסכם בין ניפ לבין מפעלי תחנות זולת המסמך הנ"ל אשר בגדרו הודיעה ניפ למפעלי תחנות על ההמחאה, מבלי לפרט מה התמורה שקיבלה ניפ ממפעלי תחנות בגין המחאה זו. בנסיבות אלה – לא נוצרה המחאה תקפה של החוב הנ"ל מניפ למפעלי תחנות.
- מכל מקום, גם אם ההמחאה הנ"ל תקפה – אין לראות את מפעלי תחנות כנושה מובטח של התמח"ת, שכן במסמך ההמחאה מיום 27.2.13 לא צוין כי הממחה (ניפ) מעביר לנמחה (מפעלי תחנות) את השעבודים שיש לו על נכסי התמח"ת. מכאן שניפ כלל לא התכוונה להמחות את השעבודים לטובת מפעלי תחנות, שהרי גם לאחר ההמחאה (שהוגבלה בסך של 200 מיליון ₪) נותרה ניפ נושה של התמח"ת בסכום של כ- 54 מיליון ₪.
- לאור האמור, סבורה דן כי המחאת חוב התמח"ת שנרכש מדיסקונט על ידי נצבא אינה תקפה, ונשייתה של נצבא ביחס לחוב זה אינה מובטחת.
האם זכאית נצבא ל"ריבית הסכמית" בגין תקופת הקפאת ההליכים?
- לטענת אגד, התמח"ת הגיעה לטיוטה סופית של הסדר פריסת חובה לדיסקונט באופן שלחוב זה תתווסף ריבית רגילה, ויאופשר לה לעמוד בפירעון החוב שלה לדיסקונט. לכן, העובדה שהחוב נרכש ע"י נצבא, במהלך פסול, אין בה כדי לאפשר לנצבא לחייב את התמח"ת בריבית חריגה בגין אותו חוב.