עסקת פדיון האג"ח
- לטענת הכנ"ר, במהלך עסקת פדיון האג"ח התנהלה נצבא תוך ניגוד עניינים ופעלה באופן פסול, אשר מצא ביטויו, בין היתר, במעשים ובמחדלים הבאים:
- נצבא הסתירה מידע מהותי מהתמח"ת;
- נצבא קידמה את האינטרסים שלה חלף אלה של התמח"ת;
- נצבא הגבירה את קצב רכישות האג"ח של התמח"ת לקראת ביצוע העסקה – פעולות חסרות היגיון עסקי לולא היה בידיה מידע פנים על העסקה הנרקמת.
לפיכך, ניתן להניח שעסקת פדיון האג"ח לא נרקמה בתנאים הטובים ביותר מבחינת התמח"ת, ובכך נגרם לתמח"ת נזק.
- לטענת הכנ"ר, נצבא הפיקה רווח מעסקת פדיון האג"ח – היא העמידה הלוואה מובטחת לצורך פדיון האג"ח, שבגינה הרוויחה את הפער בין המחיר בו רכשה את האג"ח לבין המחיר בו מכרה אותו. האג"ח נפרעו על ידי התמח"ת במחיר שאינו ריאלי עבור חברה המצויה בסביבה של חדלות פירעון.
תיאוריית הקונספירציה
- לטענת הכנ"ר, יש לראות את מכלול מהלכיה של נצבא, לרבות מימוש הסכם האופציה, עסקת דיסקונט, עסקת פדיון האג"ח (להלן: "שלוש העסקאות") וכן את החלטתה לרכוש את נכסי ומניות התמח"ת במסגרת הליך הקפאת ההליכים של התמח"ת – כמהלך משולב ומתוכנן. ההיגיון העסקי בכל אחד ממהלכים עסקיים אלה טמון בשילובם:
- יש להתייחס לשלוש העסקאות האלה כאל עסקה אחת המורכבת משלבים שונים, וזאת - גם לעניין הפרת חובת האמון בשלביה השונים של עסקה זו;
- במימוש האופציה ע"י נצבא ובעסקת פדיון האג"ח כשלעצמן לא היה היגיון כלכלי אלא בשילובן עם עסקת דיסקונט, במטרה להגיע לנשייה מובטחת יחידה ומלאה בתמח"ת;
- בעסקת דיסקונט כשלעצמה לא היה היגיון כלכלי, שכן כל שהוקנה בגדרה לנצבא היה חוב שההיתכנות לפירעונו הייתה נמוכה ביותר, כך שנשייתה של נצבא הייתה מובטחת באופן חלקי בלבד;
- חזונו של מר קובי מימון (בעל השליטה בנצבא) ביחס לעסקי התמח"ת מתמקד בנכסי הנדל"ן שלה ושילובם בעתיד במסגרת פעילותה של נצבא בנכסי נדל"ן נוספים (ישיבת דירקטוריון נצבא מיום 24.11.09);
- די בשילובן של שלוש העסקאות הנ"ל, אשר הקנו לנצבא מעמד של נושה מובטח יחיד על כלל נכסי התמח"ת, על רקע מצבה הכלכלי הקשה של התמח"ת באותה עת, ונוכח התנהלותה של נצבא, על מנת לבסס את הקביעה כי נצבא הפרה את חובת האמונים
כלפי התמח"ת (סעיפים 6, 192, 193 ו- 254 בחוק החברות); - נצבא עצמה טוענת כי ביצעה הזרמה של כמעט 200 מיליון ₪ לרכישת חוב מובטח, וכוללת בסכום זה גם את ההלוואה שהעמידה לתמח"ת לפירעון האג"ח. קרי – רצונה של נצבא בעסקת פדיון האג"ח לא היה למנוע מנושים חיצוניים לסכל את השבחת התמח"ת, אלא למנוע מהם מלסכל את שליטת נצבא בתמח"ת.