הפרת חובות האמון החלות על בעל מניות ובעל שליטה
- לטענת הכנ"ר, נצבא הפרה במסגרת שלוש העסקאות את חובות האמון וההגינות החלות עליה כבעלת מניות וכבעלת שליטה בתמח"ת. אומנם, במהלך המו"מ עם דיסקונט נצבא עדיין לא הייתה בעלת שליטה בפועל בתמח"ת, אך נוכח הסכם האופציה שנחתם בינה לבין מרל"ז והעניין האישי שהיה למרל"ז בקידום עסקת דיסקונט - היא הייתה בעלת שליטה בכוח, ואחזה בכוח הדומה לזה המוקנה לבעלת שליטה – באמצעות מרל"ז.
- לטענת הכנ"ר, הדחיית חובות מובטחים כלפי בעל שליטה נעשית אף במסגרת סעד מן היושר [ע"א 267-55 טוקטלי נ' שמשון בתי חרושת א"י למלט פורטלנד בע"מ, פ"ד יא (2) 1569, 1579 (1957); בש"א (ת"א) 104648-98 עו"ד סבו נ' כונס הנכסים הרשמי, דינים מחוזי 1998(9) 1395 (10.12.2998), פס' 16 ו- 22].
- עיקר השאלות שבמחלוקת
- השאלות העיקריות הדורשות הכרעה בערעורים שלפניי הינן אלה:
- האם הכרעת הנאמנים הינה בכל תביעת חוב בנפרד, או שמא הכרעתו של כל נאמן מהווה הכרעה כספית המצטברת לכל תביעות החוב יחד?
- האם הנאמנים בנקל ושרון כבלו את שיקול דעתם במסגרת חוות דעת ניפ (שנכתבה על ידם לפני הכרעתם בתביעות החוב) ובכך פגעו בכללי הצדק הטבעי?
- האם יש להפחית מהסכומים שייפסקו לטובת נצבא (ככל שייפסקו) סך של 576,000 ₪ אשר התמח"ת העבירה לנצבא בסמוך למועד מתן צו הקפאת ההליכים?
- תביעות החוב בגין הלוואות הבעלים ההיסטוריות (בסך של 26,562,856 ₪ ובסך של 18,420,098 ₪) – האם יש להדחותן (כטענת דן והנאמנים בנקל וקמיל) או שמא לדחותן (כטענת אגד)?
- תביעת החוב בגין הפרת הבטחת התמח"ת לפיה רוכשי 4 החנויות בתחנה ייהנו מתשואה מינימאלית מובטחת (בסך של 1,438,634 ₪) – האם לאשרה (כטענת נצבא) או שמא לדחותה (כטענת הנאמנים, אגד ודן)?
- תביעת החוב בגין מימוש ערבות נצבא לחוב התמח"ת לבנק הפועלים (בסך של 5,730,000 ₪), ותביעת החוב של נצבא בגין אי-קיום התחייבות התמח"ת לתשואה מינימלית מובטחת (בסך של 950,041 ₪) – האם לאשרן (כטענת הנאמנים שרון וקמיל) או להדחותן (כטענת דן ועו"ד בנקל) או לדחותן (כטענת אגד)?
- תביעות החוב של נצבא בגין "עסקת דיסקונט" ו- "עסקת פדיון האג"ח" – שאלות מקדימות:
- האם רכיב ה"ניכיון" שבעסקת דיסקונט הניב לנצבא רווח של כ- 55 מיליון ₪ (כטענת רו"ח שרון) או רווח של כ- 50 מיליון ₪ (כטענת נצבא)?
- האם האישורים לעסקאות אלה שניתנו על ידי דירקטוריון התמח"ת וועדת הביקורת של התמח"ת "מכשירים" עסקאות אלה גם אם נפלו בהן פגמים?
- האם אגד ודן ידעו על עסקת דיסקונט במשך שנים ולא טענו כנגדה ולפיכך הן מושתקות מלטעון כנגד חוב התמח"ת לנצבא שהומחה לנצבא ע"י דיסקונט במסגרת עסקת דיסקונט?
- האם נפל פגם בהמחאתו של חוב התמח"ת לדיסקונט מדיסקונט לניפ, או בגין המחאת הבטוחות שניתנו לשם הבטחת פירעונו של חוב זה בין חברות שונות הנמנות על קבוצת נצבא, באופן המצדיק את דחייתה של תביעת החוב בגינו?
- האם חלות על נצבא חובות אמון בקשר לעסקת דיסקונט? אם כן – האם הפרה חובות אלה ומהן השלכות העניין על תביעת החוב בגין עסקה זו?
- האם נצבא פעלה כשלוחה או כנושאת משרה דה-פקטו של התמח"ת בקשר לעסקת דיסקונט, ולפיכך חלים עליה חובות האמונים של נושאי משרה ושל שלוחים בכל הנוגע לעסקת דיסקונט?
- האם נצבא הפרה את חובות האמונים החלות עליה (ככל שחלות עליה) בקשר לעסקת דיסקונט?
- האם נצבא ניצלה "הזדמנות עסקית" של התמח"ת?
- האם נצבא הפרה את חובת הגילוי כלפי התמח"ת?
- האם נצבא פעלה תוך ניגוד עניינים?
- מהן ההשלכות של הפרת חובת האמונים שבצעה נצבא בקשר לעסקת דיסקונט על תביעת החוב שהגישה לנאמנים בגין עסקה זו?
- האם חלות על נצבא חובות אמונים בקשר לעסקת פדיון האג"ח? ככל שכן – האם הפרה נצבא חובותיה אלה בקשר לעסקה זו? האם הדבר מצדיק דחיית תביעת החוב בגין עסקת פדיון האג"ח, כעמדתה של חברת אגד?
- תביעות חוב בגין "עסקת דיסקונט" ו- "עסקת פדיון האג"ח" – האם מתקיימת עילה להדחייה או לדחיית תביעות החוב שהוגשו בגין עסקאות אלה:
- האם התמח"ת נוהלה על ידי נצבא ללא "כרית ביטחון" מספקת וב"מימון דק"?
- האם "עסקת דיסקונט" ו- "עסקת פדיון האג"ח" יצרו "עיוות עסקי" בכך שהפכו את נצבא (בעלת השליטה) לנושה המובטח היחיד של התמח"ת?
- "תיאוריית הקונספירציה" – האם נצבא תכננה להשתלט על נכסי התמח"ת עוד בשנת 2009?
- האם מתקיימים התנאים שבסעיף 6(ג) בחוק החברות להדחיית חובות התמח"ת לנצבא בגין עסקת דיסקונט ועסקת פדיון האג"ח?
- במידה שנצבא תוכר כנושה מובטח בתמח"ת, האם היא זכאית ל"ריבית הסכמית" בגין התקופה המתחילה במועד מתן צו הקפאת ההליכים של התמח"ת ועד למועד פירעון החוב בפועל?
- דיון והכרעה
- האם הכרעת הנאמנים הינה בכל תביעת חוב בנפרד, או שמא הכרעתו הכספית של כל נאמן הינה מצטברת להכרעותיו בכל תביעות החוב יחד?
- לטענת נצבא, הכרעתם המצטברת האמיתית של הנאמנים בתביעות החוב של נצבא שונה מהותית מהדרך בה היא הוצגה על ידם. בדומה לפסק דין הניתן בהרכב של שופטים, גם בהכרעה בתביעת חוב הניתנת על ידי הרכב של נאמנים, ההכרעה צריכה להיות על פי התוצאה הכספית ("השורה התחתונה") ביחס לכל תביעות החוב יחד, ולא על פי ההנמקה שנתנו הנאמנים ביחס לכל אחד מרכיבי החוב הנתבע. במקרה הנוכחי, מאחר ששניים מבין שלושת הנאמנים (רואי החשבון קמיל ושרון) פסקו שיש לאשר לנצבא, לכל הפחות, חוב מובטח בסך של 169,260,963 ₪ וחוב במעמד רגיל בסך של 6,680,041 ₪ - הרי שזו גם התוצאה המצטברת של הכרעת הנאמנים (במקרה כזה – כל יתרת החוב המסתכמת בסך נוסף של 110,236,654 ₪ תחשב כמאושרת במעמד של חוב נדחה).
מנגד טוענים הנאמנים כי אין מקום לנקוט בשיטה המוצעת ע"י נצבא אשר מובילה לתוצאה בלתי סבירה וחסרת היגיון. מדובר בהכרעה במספר תביעות חוב השונות זו מזו מהפן המהותי. יתרה מזו: תביעות חוב אלה הוגשו על ידי חברות שונות (אף אם כולן מקבוצת נצבא) בשל עילות שונות.
- אין בידיי לקבל עמדתה של נצבא בסוגיה זו. סעיף 80 בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 קובע כדלקמן:
"בית משפט הדן במותב ונחלקו דעות השופטים, תכריע דעת הרוב".