באשר לפרשנותו של סעיף זה, קובעת כב' השופטת ע' ארבל ברע"א 8016-05 סבא נ' מסעוד (פורסם בנבו, 13.7.2006) כדלקמן:
"ראשית, אשר לשאלת אופן ההכרעה הראוי מקום בו "נחלקו דעות השופטים", כלשון סעיף 80(א) לחוק, ולשאלת פרשנות הביטויים "דעות (השופטים)" ו"דעת הרוב" המוזכרים בסעיף זה: סיטואציה בה שופטי המותב נחלקים ביניהם ביחס להנמקה המבססת את עמדתם באשר לתוצאה הראויה של ההליך שבפניהם, הינה מעשה של יום ביומו בבתי המשפט, וזאת, אף מקום בו אין ביניהם כל מחלוקת באשר לתוצאה הסופית עצמה. במקרה הרגיל, דעת רוב השופטים באשר לתוצאת ההליך היא הקובעת, אולם נכון הדבר כי אין לשלול אפשרות כלשהי כי השאלות אותן מעלה המבקש בבקשתו אכן תתעוררנה במקרים מסוימים ומורכבים במיוחד, למשל, מקום בו מבוססת ההכרעה בהליך על הנמקה בעלת מספר שלבים נפרדים והכרחיים" (פסקה 8 בהחלטה; ההדגשה אינה במקור – ב' א').
- אכן במקרים רגילים, כאשר קיימת מחלוקת בין שופטים הדנים במסגרת של "הרכב שופטים", יש לזהות מהי ה"שורה התחתונה" האופרטיבית של כל שופט, ולהכריע על פי דעת הרוב. עם זאת, וכפי שציינה כב' השופטת ע' ארבל, ניתן לחרוג מכך "במקרים מסוימים ומורכבים במיוחד, למשל, מקום בו מבוססת ההכרעה בהליך על הנמקה בעלת מספר שלבים נפרדים והכרחיים" (שם). אני סבור כי המקרה דנן נמנה על אחד מאותם מקרים בהם יש לחרוג מתחולתו של כלל ה"שורה התחתונה האופרטיבית" ולהכריע מהי עמדת הרוב לאחר בדיקה מהותית של עמדת השופטים (ובמקרה זה עמדת הנאמנים כבעלי תפקיד מטעם בית המשפט) בקשר לסוגיות המהותיות השונות שבמחלוקת. מדובר בתביעות חוב שונות ומורכבות במיוחד, שהוגשו על ידי חברות שונות (הגם שכולן מקבוצת נצבא), בשל עילות שונות. לא זו אף זו: חלק גדול מתביעות החוב שהוגשו על ידי החברות השונות (במסגרת תביעות חוב נפרדות) – שזורות זו בזו. כך לדוג':
- תביעות חוב 2 ו- 4 (שהוגשו על ידי אחזקות התחנה וניפ, בהתאמה) כוללות שתיהן רכיבים הנוגעים לטענה מהותית של נצבא בעניין הלוואת בעלים;
- תביעות חוב 3 ו- 4 (שהוגשו על ידי ניפ) כוללות שתיהן תביעת חוב על סך של כ- 188 מיליון ₪ בגין טענת נצבא לחוב שנרכש מדיסקונט, הגם שלשיטתה של נצבא עצמה מגיע לה, בגין רכיב זה בלבד, סך של כ- 188 מיליון ₪.
בנסיבות אלה, אני סבור כי במקרה הנוכחי פעלו הנאמנים בצורה נכונה, הגיונית וכנדרש עפ"י הדין כאשר הגדירו את הסוגיות המהותיות והעקרוניות שבמחלוקת, וקבעו מהי דעת הרוב ודעת המיעוט בכל נושא ונושא.
- כפועל יוצא מהאמור לעיל הנני קובע בזאת כי הכרעת הנאמנים הסופית בתביעות החוב שהוגשו ע"י נצבא הינה זו שפורטה על ידם. לא למותר לציין כי בפני מותב זה מונחים ערעורים שונים שהוגשו על ידי צדדים שונים. ערעורים אלה מתייחסים בנפרד לכל רכיב ורכיב בתביעות החוב שהוכרעו ע"י הנאמנים. בנסיבות אלה, הכרעתו של בית המשפט בערעורים אלה היא שתהפוך להכרעה המחייבת בתביעת החוב של נצבא, וזאת – בין אם הכרעתם המצטברת של הנאמנים הינה כפי פרשנותה של נצבא, ובין אם היא נעשתה לפי פרשנותם של הנאמנים עצמם. מכאן שבמקרה הנוכחי לא קיימת נפקות מעשית למחלוקת עקרונית זו שבין נצבא לנאמנים.
- האם הנאמנים בנקל ושרון כבלו את שיקול דעתם במסגרת חוות דעת ניפ שהומצאה לבית המשפט לפני הכרעתם בתביעות החוב ובכך פגעו בכללי הצדק הטבעי?
- ביום 15.12.13 הגישו הנאמנים בנקל ושרון חוות דעת מטעמם לבית המשפט:
- חוות דעת ניפ – שהוגשה על ידי עו"ד בנקל, בגדרה נקבע, בתמצית, כי יש להדחות את חובה של ניפ במלואו;
- חוות דעת שרון המשלימה – שהוגשה על ידי רו"ח שרון כנספח לחו"ד ניפ, בגדרה נקבע, בתמצית, כי נצבא פעלה בניגוד עניינים על מנת להיטיב את מעמדה כנושה של התמח"ת על פני מעמדה כבעלת מניות בתמח"ת.
- לטענת נצבא, יש להתעלם מהכרעותיהם של הנאמנים בנקל ושרון בתביעות החוב משום שהן ניתנו לאחר שבנקל ושרון כבר כבלו את שיקול דעתם במסגרת חוות דעת ניפ בטרם אפשרו לנצבא להביע עמדתה בהליך דנן, ובכך פגעו בכללי הצדק הטבעי.
- אין בידיי לקבל טענתה זו של נצבא מהנימוקים הבאים:
- חוות דעת ניפ וחוות דעת שרון המשלימה נכתבו על ידי הנאמנים בנקל ושרון על פי הנחייתו של בית המשפט אשר סבר כי יהיה בחוות הדעת הנ"ל כדי לסייע בקידומו של הליך הקפאת ההליכים. ברע"א 9910-05 עיריית קרית ים נ' מילאון בע"מ (פורסם בנבו, 10.5.2007) נקבע כי שאלת פסילתו של בורר תוכרע על פי השאלה:
"האם על יסוד העובדות והנתונים הידועים, קימת סבירות של ממש כי הבורר אינו אובייקטיבי, ולא יוכל להכריע במחלוקת בהגינות, על סמך הראיות והטיעונים שהוצגו לפניו" (סעיף 8 בהחלטה).