ברי כי לא ניתן לומר כי בשל העובדה שהנאמנים קיימו הנחיות בית המשפט וגיבשו חוות דעת על סמך מסמכים שהוצגו בפניהם – יש לפוסלם מלהכריע בתביעות החוב שהוגשו להם בשל חוסר אובייקטיביות או בשל היותם נגועים במשוא פנים. לא למותר לציין כי הכרעת הנאמנים בכל תביעות החוב ניתנה לאחר שלכל התובעים, לרבות נצבא, ניתנה הזדמנות מלאה והוגנת לשטוח את טענותיהם, לפרט הסבריהם לנטען בתביעת החוב, ולהמציא ראיותיהם.
- ככל שנצבא הייתה סבורה כי הנאמנים בנקל ושרון פסולים מלהכריע בתביעות החוב שהגישה בשל העובדה שהם "כבלו את שיקול דעתם" עם מתן חו"ד ניפ – מוטל היה עליה להקדים ולדרוש מבית המשפט את פסילתם. בפועל, נצבא השתהתה ונמנעה מלהעלות טענה זו לכל אורך הליך הכרעת החוב. רק לאחר שהכרעת החוב לא תאמה את ציפיותיה – בחרה נצבא להעלות, לראשונה, טענה זו. בנסיבות אלה – המדובר בטענה "כבושה" המוגשת בשיהוי, ובחוסר תום לב מובהק, ולפיכך דינה להידחות.
- מכל מקום, בתיק זה הוגשו ערעורים שונים על ידי צדדים שונים בגין כל רכיב ורכיב של כל תביעת חוב שהוכרעה ע"י הנאמנים. בנסיבות אלה, הרי שגם מסיבה זו הכרעתו של בית המשפט בערעורים אלה היא שתהפוך להכרעה המחייבת בתביעות החוב של נצבא, וזאת בין אם הנאמנים בנקל ושרון "כבלו את שיקול דעתם", ובין אם לאו. מכאן שגם לטיעון זה לא קיימת נפקות מעשית ביחס למחלוקת זו.
- האם יש להפחית מהסכומים (ככל) שייפסקו לטובת נצבא סך של 576,000 ₪ אשר התמח"ת העבירה לנצבא בסמוך למועד מתן צו הקפאת ההליכים?
- בהכרעת החוב שניתנה ע"י רו"ח שרון נקבע בעניין זה כדלקמן:
" ... ערב ההקפאה שולם לניפ סך של 576,000 ₪ החזר בגין יתרת הלוואת גישור שניתנה לחברה במהלך שנת 2011. תשלום זה, יש לראותו משום העדפת נושים פסולה. לפיכך, על ניפ להחזיר לקופת הנאמנות סכום זה במלואו. מאחר וסכום זה לא נכלל במסגרת תביעות החוב שהוגשו, ראוי כי סכום זה (ולאחר השבתו לקופת הנאמנות) ייכלל במסגרת תביעות החוב – כחוב רגיל בלתי מובטח. לאור האמור לעיל, על ניפ להעביר סך של 576,000 ₪ לקופת הנאמנות. סכום זה ייכלל כחוב בדין רגיל ובלתי מובטח שיש להכריע לגביו" (סעיף 1.7 בהכרעת שרון).
עו"ד בנקל הצטרף לדעת רו"ח שרון בעניין זה, בעוד שרו"ח קמיל קבע (בדעת מיעוט) כי אין מקום לדון בכך במסגרת ההכרעה בתביעת החוב של נצבא, וכי יש להגיש לבית המשפט בקשה מתאימה בקשר לכך. לפיכך, נקבע בהכרעת החוב הסופית של הנאמנים כי "יש להפחית מסך החוב המובטח סך של 576,000 ₪, בהתאם לקביעתם של עו"ד בנקל ורו"ח שרון" (סעיף 6).
- אגד ערערה על החלטה זו, וטענה כי "יש להפחית סכום זה מכל סכום שישולם לנצבא, אם ישולם". נצבא, מנגד, לא ערערה על הכרעת הנאמנים בסוגיה זו. מכאן שהשאלה העומדת בפניי הינה האם יש לקבל את ערעורה של אגד על רכיב זה בהכרעת הנאמנים, אם לאו.
- המלומדים אלשייך ואורבך מציינים בספרם "הקפאת הליכים – הלכה למעשה" (מהדורה שניה, תשע"א – 2010) כדלקמן:
"בטלותה של העדפת הנושים, שאומצה לתוך דיני הקפאת ההליכים מסעיף 355(א) לפקודת החברות ומסעיף 98(א) לפקודת פשיטת הרגל, היא דוגמא מובהקת ל'מתיחה לאחור' של עקרון השוויון. בעניין זה ראוי להקדים ולהעיר כי המונח 'מרמה' הנקשר להעדפה הוא במידה רבה מטעה ומוליך לא פעם את בעלי הדין להאריך בטענות שאינן ממין העניין. זאת מדוע? משום שעצם ההיזקקות לסעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל ולמקבילו בתחום דיני החברות לא בא לעולם אלא בשעה שהנושה, אשר זכה בתשלום, הוא אכן נושה אמיתי הזכאי לפי הדין בלא עוררין לאותו תשלום. במקרים של ביטול עסקאות המבוססות על נשייה פיקטיבית, אין נזקקים לסעיף מיוחד, שכן ניתן לבטלן על פי הדין הכללי" (עמ' 301; ההדגשה אינה במקור – ב' א').
- אני סבור כי לא תיתכן מחלוקת לגבי העובדה שנצבא קיבלה מהתמח"ת, ערב מתן צו הקפאת ההליכים, סכום של 576,000 ₪. לפיכך, יש לראות בסכום זה תשלום שנעשה מתוך "העדפת נושים". אין גם מחלוקת כי מדובר בסכום שניתן כ"החזר בגין יתרת הלוואת גישור שניתנה לחברה במהלך שנת 2011" (סעיף 1.7 בהכרעת רו"ח שרון). הנאמנים קובעים, למעשה, כי מדובר בחוב רגיל (ככל שיוכח) של התמח"ת לנצבא, ולפיכך יש להפחית סכום זה מסך החוב המובטח (ככל) שייפסק לנצבא. לעומתם, טוענת אגד, למעשה, כי אין המדובר אפילו בחוב רגיל, ולכן יש להפחיתו מכל סכום (ככל) שישולם לנצבא. טענה זו של אגד לא נומקה ולא הוכחה כנדרש ולפיכך דינה להידחות.
- לאור האמור, הנני קובע בזאת כי יש להותיר את הכרעת הנאמנים בסוגיה זו על כנה, וערעורה של אגד בסוגיה זו דינו להידחות. מכאן שיש להפחית מסך החוב המובטח (ככל) שייפסק לנצבא סך של 576,000 ₪ אשר דינו יהא כדין חוב רגיל. מאחר שנצבא איננה נושה מובטחת בחוב זה – הנני מחייב בזאת את נצבא להשיב סכום זה לקופת הנאמנים, ודינו יהיה כדין חוב רגיל של התמח"ת לנצבא.
- תביעות החוב בגין הלוואות הבעלים ההיסטוריות בסך של 26,562,856 ₪ ובסך של 18,420,098 ₪ – האם להדחותן (כטענת דן והנאמנים בנקל וקמיל) או לדחותן (כטענת אגד)?
- בשנת 1999 חתמה התמח"ת על הסכם עם בעלי מניותיה לפיו בעלי המניות יזרימו אליה הלוואת בעלים בסך של 25,577,254 ₪, כל אחד בהתאם לשיעור אחזקותיו במניותיה, וכמפורט להלן: מרל"ז (בעלת השליטה דאז בתמח"ת) – 53%; ניפ (מקבוצת נצבא) – 35%; א.מ.ד החברה לפיתוח נכסי דלא ניידי והשתתפות בנכסים (1998) בע"מ – 12%. עד לתאריך 9.12.01, פרעה התמח"ת הלוואות אלה כסדרן. החל ממועד זה, ובהסכמת בעלי המניות, הופסק פירעון הלוואות האלה. רו"ח שרון מציינת כי נכון ליום 12.1.12 הסתכמה יתרת החוב הנטען של התמח"ת לניפ בגין הלוואה היסטורית זו בסך של 18,420,098 ₪.
- ביום 21.7.09 נחתם הסכם אופציה בין אחזקות התחנה (מקבוצת נצבא) לבין מרל"ז לרכישת 48% ממניות התמח"ת. במסגרת ההסכם נקבע כי עם רכישת מניות התמח"ת ממרל"ז על ידי אחזקות התחנה יועברו כל מניותיה וזכויותיה של מרל"ז בתמח"ת לאחזקות התחנה, לרבות הלוואת הבעלים ההיסטורית אשר הועמדה לתמח"ת על ידי מרל"ז. רו"ח שרון מציינת כי נכון ליום 12.1.12 הסתכמה יתרת החוב הנטען של התמח"ת לאחזקות התחנה בגין הלוואה היסטורית זו בסך של 26,562,856 ₪.
- בהכרעת החוב הסופית של הנאמנים בסוגיה זו נקבע כדלקמן:
"בתביעות החוב מס' 2 ו- 4 לחוב מובטח בסך של 26,562,856 ₪ ו- 18,420,098 ₪ בהתאמה בגין טענת נצבא להלוואת בעלים: עו"ד בנקל ורו"ח קמיל קבעו כי יש להדחות את החובות לעיל, ואילו רו"ח שרון השאירה נושא זה בצריך עיון תוך שציינה כי ככל שייפסק כי מדובר בהלוואות הוניות, יש להדחות חוב זה. לפיכך הוכרע כי יש להדחות חוב זה במלואו בהתאם לקביעתם של עו"ד בנקל ורו"ח שרון".