כן נקבע באותו עניין כי על בעלי מניות חל איסור לממן את החברה שלהם במימון דק, אשר יש בו כדי להחצין סיכונים בלתי סבירים על נושי החברה:
"'מימון דק' בחברה מתרחש כאשר ההון העצמי שהושקע בחברה, או סך כל נכסי החברה, אינם מספיקים לכסות את התחייבויותיה בשים לב לחיובים העלולים לצמוח בדרך העסקים הרגילה מניהולו של העסק. מימון דק יתרחש כאשר אין לחברה נכסים מספיקים לכיסוי הפסדים הצפויים מסיכונים עסקיים שהיא מעורבת בהם, או כאשר נכסיה של החברה בנויים במידה רבה מהלוואות בעלי מניות, אשר יחסם לחברה בכובעם כמלווים הוא כיחס הנושים החיצוניים לתאגיד ... מצב של "מימון דק" בחברה ... מהווה ביטוי מובהק להחצנת סיכונים בלתי סבירים הנלקחים על-ידי חברה ובעלי מניותיה, והנחתם על שכם ציבור הנושים החיצוניים, תוך שימוש בעקרון האחריות המוגבלת של התאגיד, המשמשת סוכך מפני הטלת תוצאות הסיכונים על בעלי המניות. מכוח עקרון ההפרדה בין התאגיד לבעלי מניותיו, וכל עוד הוא נשמר במצב של מימון דק, נוטלים בעלי החברה את הסיכויים לרווחים, אם יופקו כאלה. לעומת זאת, הסיכון להפסדים, שהוא גבוה במיוחד במצב של מימון דק, מוטל בעיקרו על כתפי הנושים עקב קיומו של הון עצמי נמוך" (שם, סע' 34-30 בפסק הדין; ההדגשות אינן במקור – ב' א').
- קביעה נוספת שנעשתה באותו עניין היא כי די בכך שחברה מנוהלת ב"מימון דק" וללא "כרית ביטחון" מספקת – כדי להצדיק, במקרים המתאימים, הרמת מסך כללית, או הרמת מסך חלקית, בדמות הדחיית (השעיית) זכות הפירעון של הלוואות בעלים:
"דרישת היסוד השלילי הנוסף איננה מתחייבת, ובנסיבות מתאימות ניתן להסתפק בקיומו של מימון דק, התורם לאי-יכולתה של החברה לפרוע את חובותיה, כדי להצדיק על בסיס זה בלבד שימוש באמצעי השעיית פרעון חוב הבעלים כלפי החברה. אין בהכרח צורך בקיום אלמנט שלילי נוסף בהתנהלותה של החברה כדי להצדיק נקיטה באמצעי ההשעיה, גם אם אין בכך כדי לייתר את הצורך בעמידה בתנאים שונים אחרים שתכליתם להגשים את חריגותו ונדירותו של השימוש באמצעי ההשעיה במסגרת איזון הערכים העדין הפועל בסוגיה זו" (שם, פסקה 4 בפסק הדין של כב' השופטת פרוקצ'יה; ההדגשות אינן במקור – ב' א').
- יוער כי פסק דין אפרוחי הצפון ניתן בהתבסס על הנוסח המקורי של סעיף 6 בחוק החברות, שקדם לתיקון מספר 3 לחוק החברות. עם זאת, השופטת פרוקצ'יה הבהירה בעניין זה כי:
"התיקון לסעיף 6 לחוק החברות לא הביא עמו מהפכה קונספטואלית בתפיסה הבסיסית של התנאים שיש לשוקלם לצורך הרמת מסך והשעיית פרעון הלוואות בעלים של בעל מניות בחברה. התיקון הגדיר בצורה ברורה, מהודקת וחדה יותר את מסגרת התנאים והאיזונים הנדרשים לצורך כך. ניתן להניח, כי גם במתכונת החקיקתית הגמישה יותר של ההסדר על-פי נוסחו המקורי של החוק, תנאים ואיזונים דומים צריכים לבוא ברקע שיקול הדעת השיפוטי המופעל לצורך שימוש באמצעי של הרמת מסך או השעיית חוב בעל מניות".