מדברים אלה ניתן להסיק כי ההלכה שנפסקה בפסק דין אפרוחי הצפון חלה גם לאחר שנחקק תיקון מספר 3 לחוק החברות, ותואמת את הנוסח החדש של סעיף 6 בחוק החברות.
י (2) האם התמח"ת נוהלה על ידי נצבא ללא "כרית ביטחון" מספקת וב"מימון דק"?
- לטענת נצבא, בבחינת ההון העצמי של התמח"ת למועדים הרלבנטיים יש לכלול גם את הלוואות הבעלים ההיסטוריות שהועמדו בשנת 1999 לטובת התמח"ת על ידי כל בעלי מניותיה, בהתאם לחלקם היחסי במניות התמח"ת ואשר במונחי סוף שנת 2010 הסתכמו בסך של כ- 48 מיליוני ₪. החל משנת 2001 הודחו הלוואות אלה בפועל במובן זה שהתמח"ת לא שילמה לבעלי מניותיה (שהעמידו אותן הלוואות לטובתה) תשלומים ע"ח הקרן או ע"ח הריבית שנצברה. אני קובע בזאת כי בטענה זו של נצבא יש ממש, וכי היא מתיישבת עם קביעתי דלעיל לפיה יש מקום ל"אפיון מחדש" של הלוואות הבעלים ההיסטוריות ולהתייחסות אליהן מהבחינה הנורמטיבית כאל השקעה הונית בתמח"ת ע"י בעלי מניותיה אשר מחייבת הדחייתן ל"סוף תור הנשייה".
- נצבא מוסיפה וטוענת כי "ההון העצמי של החברה למועד רכישת חוב הבנק והפדיון היווה 12% מסך התחייבויותיה במאזן, ולכן אין לומר שהחברה התנהלה בסביבת "מימון דק", ובוודאי שלא מימון דק קיצוני המצדיק הדחיה" [סעיף 9(ב) בערעור נצבא]. לכך משיבים הנאמנים שרון ובנקל כי גם אם אכן יש להתייחס להלוואות הבעלים ההיסטוריות כאל השקעה בהון התמח"ת (קביעה אשר אינה מוסכמת על רו"ח שרון עצמה) – מן הראוי לקבוע שהתמח"ת הייתה במצב תזרימי שלילי ביותר במהלך 10 השנים שקדמו למועד מתן צו הקפאת הליכים כנגדה, עובדה המעמידה אותה במצב של "מימון דק":
"בחינת איתנותה הפיננסית של חברה אינה יכולה להסתמך על שיעור ההון העצמי בלבד ויש לבחון פרמטרים נוספים ובראשם נתוני תזרים מזומנים. גם חברות רווחיות ובעלות הון עצמי חיובי עשויות להיות בעלות איתנות פיננסית נמוכה ולהיקלע להליכי חדלות פירעון שכן תזרים המזומנים שלהן אינו מספק אל מול היקף ההתחייבויות שעליו לשרת. נתוני תזרים המזומנים של החברה מראים שהחברה מייעדת את כל תזרימי המזומנים שברשותה לפירעון חובותיה הפיננסים מבלי להותיר מקורות לתפעולה. מצב זה נמשך כבר 10 שנים למועד מתן צו הקפאת ההליכים ומשכך, ההון העצמי של החברה אינו בעל ערך כלכלי במצב העסקים הקיים בתקופה זו" (סע' 3.2.2 בחו"ד שרון; ההדגשות אינן במקור – ב' א').
עמדה דומה הובעה אף על ידי הכנ"ר בחוות דעתו: