ברי אפוא כי תכניתה של נצבא הייתה, לכל אורך הדרך, להוביל לכך שהתמח"ת תקרוס – ולא תשוקם, וכי האינטרס העסקי שלה התמצה בנכסי הנדל"ן של התמח"ת ובפיתוחם. באשר לאותן השקעות אותן אכן ביצעה נצבא בתמח"ת – הרי, כפי שפירטתי לעיל, המדובר היה בהשקעות מצומצמות ביותר ביחס לאלה שנדרשו לתמח"ת באותה עת והן נועדו, בעיקרן, לשמירה הכרחית על נכסי התמח"ת – ולא על מנת לשקם את החברה עצמה.
- באשר לטענה כי הקפאת ההליכים נגרמה עקב אירועים שלא נמצאו בשליטת נצבא – מקובלת עליי עמדת הכנ"ר לפיה נוכח מצבה הפיננסי הרעוע של התמח"ת במהלך 10 השנים שקדמו למועד מתן צו הקפאת ההליכים הרי שמדובר באירועים שהסיכוי להתרחשותם נמצא ב"מתחם הסיכונים", ואשר היו עלולים להתרחש ממילא. ככל שאירועים אלה הובילו לקריסת התמח"ת – הרי שהדבר נבע ממצבה הרעוע של התמח"ת מלכתחילה, הן בהיבט התזרימי, והן בהיבט של העדר השקעות הוניות נוספות בתמח"ת ע"י בעלי מניותיה.
- מעבר לאמור, ראוי להוסיף ולציין כי ביום 17.3.13 הגיש מנכ"ל התמח"ת לשעבר, מר חיים אביגל, תצהיר לבית המשפט שצורף לתגובתו לבקשת הנאמנים לאישור הצעת הרכישה שהגישה נצבא באותה עת לבית המשפט. במסגרת תצהירו טען מר אביגל, בין היתר, כי:
"בקשת הנאמנים לאישור הצעת הרכישה אינה אלא חלק ממהלך כולל שנועד להשתלטות על כלל מניות החברות במחיר נמוך בהרבה משווין האמיתי, תוך התחמקות מנושיהן. מהלך זה מתוכנן מזה מספר שנים על ידי חברת נצבא החזקות 1995 בע"מ, המחזיקה בכ- 70% ממניות החברות, שהינה גם הבעלים של הנושה המובטח, נ.י.פ נכסים ייזום ופיתוח בע"מ, והינה גם חברת האם של המציעה, חברת מפעלי תחנות בע"מ, והכל בניצוחו של מר קובי מימון, בעל השליטה בחברת נצבא" (סעיף 3 בתצהיר אביגל).
כן טען מר אביגל בתצהירו כי פרטי ה"קונספירציה" הנ"ל נודעו לו ממר קובי מימון באופן אישי (סעיף 4 בתצהיר אביגל).
אכן, יש להתחשב בעובדה שהתצהיר הנ"ל הוגש ע"י מר אביגל על רקע מערכת היחסים הקשה ששררה בינו לבין נציגי נצבא (מר אביגל עצמו ציין בתצהירו כי נקט בהליכים משפטיים כנגד התמח"ת בקשר לחובה הנטען של התמח"ת כלפיו בגין תקופת עבודתו בתמח"ת). עם זאת, לא ניתן להתעלם מתוכנו של תצהיר זה, שניתן על ידי מי שפעל כגורם בכיר בתמח"ת במועדים הרלבנטיים לפסק דין זה. לפיכך הנני סבור כי תצהיר זה משמש כראיה נוספת התומכת בקביעתי (אליה הגעתי אף ללא הסתמכות על ראיה זו) לפיה יש ממש בתיאוריית הקונספירציה שפורטה בחוות דעתו של עו"ד בנקל.
- לסיכום: משבחרה נצבא שלא להשקיע את הכספים הנדרשים על מנת לשקם את התמח"ת – ברי היה כי במוקדם או במאוחר יוביל הדבר לקריסת התמח"ת ולמצב בו התמח"ת לא תוכל לפרוע את חובותיה לנצבא (חובות שנוצרו הן במסגרת עסקת דיסקונט והן במסגרת עסקת פדיון האג"ח), ולמצב בו למניות התמח"ת לא יהיה כל ערך שיורי עבור בעלי מניותיה, לרבות עבור נצבא. יוצא אפוא שההיגיון העסקי היחיד אשר הוביל לביצוע שלוש העסקאות שנצבא ביצעה בקשר לתמח"ת (הסכם האופציה, עסקת דיסקונט ועסקת פדיון האג"ח) היה טמון בהשגת מטרותיה של נצבא בטווח הארוך, ובמיוחד – רכישת התמח"ת או נכסיה במחיר נמוך במסגרת הליך של חדלות פירעון. משכך, אני קובע בזאת כי יש ממש ב"תיאוריית הקונספירציה" אותה פרט עו"ד בנקל בהכרעתו בתביעת החוב של נצבא.