"אינני סבורה כי הנתבעות היו רשאיות לבטל את ההסכם רק משום שמחירי הדירות בפרויקט עלו [ההדגשה במקור – ת.א], ולו זה היה הטעם היחיד לביטול (תוך חדילת המאמצים להוצאת היתר הבניה רק כדי שניתן יהיה לבטל את ההסכם), יתכן כי התנהלות זו היתה נחשבת חסרת תום לב. גם לו היה מוכח כי הנתבעות התכוונו כבר במועד ההתקשרות בהסכם שלא לקיימו ולא להוציא היתר בניה, וכי היו להם שיקולים זרים להתקשרות בהסכם, היתה התנהגותן נחשבת ככול הנראה לחסרת תום לב.
אולם, כפי שיפורט להלן, אני סבורה כי לא הוכח שהנתבעות חדלו במכוון מלנסות להשיג את היתר הבניה רק משום שמחירי הדירות עלו, וכדי לאפשר להן לנצל את ס' 2.3 להסכם כדי "לחמוק" מההסכם, ולבטלו. לכן, אין צורך במקרה דנן לקבוע מסמרות ביחס לשאלת זכותן של הנתבעות לבטל את ההסכם רק משום שמחירי הדירות עלו. ההכרעה בשאלה זו צריכה היתה להביא בחשבון גם את השאלה האם היו התובעים זכאים לבטל את ההסכם אם היתר הבניה לא היה מוצא תוך 12 חודשים, רק משום שמחירי הדירות ירדו".
ענין סובר ספז, עמוד 8 לפסק הדין (אין מיספור של פסקאות או סעיפים).
- גם בענין סובר ספז, אפוא, נטייתו של בית המשפט היא לבחון את שאלת אפשרות ביטול ההסכם (בשל אינטרס כלכלי) ב"ערוץ" של תום לב.
מכל מקום, כפי שיבואר בהמשך, גם במקרה דנן אין תשתית ללמוד הימנה כי במקרה שלפנינו הכללתו של סעיף 3.1 בהסכמי המכר נועדה מלכתחילה לאפשר לנתבעת לחמוק מההסכמים לאחר מכן, או כי התנהלותה של הנתבעת בהמשך, מהלך רוב התקופה, באה לשרת כוונה שכזו. לאור נסיבות הענין והמסקנות כפי שיובאו בהמשך הדיון, אין צורך להכריע בשאלת אפשרות ביטול על יסוד כלכלי בלעדי.
סיפא סעיף 3.1 – הקדמה
- טענה ממוקדת נוספת המועלית על ידי התובעים בענין פרשנות סעיף 3.1 נוגעת לסיפא הסעיף. טענה זו תובא עתה בקצרה ותידון במידת הצורך בהמשך.
- בסיפא הפסקה השנייה בסעיף 3.1, לאחר ההוראה הקובעת כי אם לא יינתן היתר בנייה בתוך 24 חודשים יהא זכאי כל אחד מהצדדים לבטל את ההסכם בהודעה בכתב, נקבע כדלקמן (ציטוט זה יכונה: "סיפא הסעיף"):
"למרות האמור לעיל, מוסכם כי כל עיכוב בקבלת היתר כפועל יוצא מעיכוב של עיריית תל אביב באישור התב"ע החדשה, יאריך את המועד הנקוב דלעיל..."
- התובעים טוענים כי התנהלות הנתבעת עצמה גרמה לעיכוב בקבלת ההיתר. יחד עם זאת הם טוענים, כי אפילו אם נקבל את עמדת הנתבעת לגבי סיבת העיכובים, הרי שעסקינן בעיכובים של העירייה ושל רשויות התכנון הקשורות בה וכי לעיכוב מסוג זה התכוונו הצדדים בסיפא הסעיף במועד כריתת ההסכם. עמדת התובעים היא, כי בנסיבות הענין, בשים לב להסכם כמכלול ועל רקע אומד הדעת הסובייקטיבי והאובייקטיבי, יש לקבוע כי העיכוב בקבלת ההיתר הינו מטעמים שיש בהם כדי להאריך את התקופה שנקבעה (לפי סיפא הסעיף) ובהתאם, כי טרם הגיע מועד בו קמה למי מהצדדים זכות לביטולו של ההסכם, ככל שיגיע מועד כזה.