אמנם, אין אינדיקציה שהיו פעולות שיכולה היתה הנתבעת לעשות במהלך תקופה זו – של מעורבות רבד – והיו מביאות בסבירות של ממש לכך שהיתר בנייה יתקבל עוד קודם לחלוף התקופה שנקבעה בסע' 3.1. משכך ובהינתן הממצאים לגבי התנהלות הנתבעת בתקופה שקדמה לכך, אין להדרש לטענה לפיה הנתבעת היא עצמה שגרמה לכך שלא ניתן היתר הבנייה בתוך התקופה שנקבעה בסעיף 3.1 וכי מטעם זה אין להתיר לה להסתמך על התקיימותו של תנאי זה.
יחד עם זאת, הנתונים בענין מעורבותה של רבד, לרבות ובפרט כעולה מהדיווח המיידי (סע' 118 לעיל), מעלים את התחושה כי משלוח הודעות הביטול בסמוך לאחר מכן נבע במידה בלתי מבוטלת, גם אם לא בלעדית, ממעורבות רבד ומחישוביה בענין היבטיה הכלכליים של העסקה וכי לדבר היתה השלכה על דרך ההתנהלות בתקופה שקדמה לכך.
- לכאורה, יתכן כי מבחינת התקופה בה היתה מעורבות של רבד בהתנהלות, היה מקום לשקול אם ראוי שלא לקחת בחשבון פרק זמן זה במנין התקופה הקבועה בסעיף 3.1 והאם בשים למועדים הרלוונטיים לתובענות או חלק מהן, יש לראות בכך טעם לליקוי בבסיס הודעות הביטול כפי שניתנו.
- יחד עם זאת, בסופו של יום, מבלי לגרוע מהערות לעיל או מהאפשרות כי ההתנהלות יכולה להקנות לרוכשים סעדים אחרים, נראה כי בכל מקרה אין במקרים דנן מקום להורות על אכיפת ההסכמים. לאחר עיון באתי לכלל מסקנה כי המקרה אינו הולם הענקת סעד של אכיפת הסכמי המכר, ולו משום שנראה שצו אכיפה ידרוש מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית משפט כאמור בסע' 3(3) לחוק התרופות. המסקנה בעינה אף עת ניתנת הדעת למרכזיות סעד האכיפה ולפרשנות מצמצמת הניתנת תכופות לחריג זה.
(השוו: כב' השופטת רונן בענין סובר ספז: "גם לו היה ממש בטענת התובעים ביחס להפרת ההסכם על ידי הנתבעות, ספק אם היה מקום להיעתר לבקשתם לאכוף אותו. זאת, משום שתביעה לאכיפה בשלב מקדמי כזה של ביצוע הפרויקט, עלולה היתה לחייב מידה בלתי סבירה של פיקוח מטעם בית המשפט").
- במסגרת התובענות דנן ניתן לכל היותר להורות כי הודעות הביטול הקונקרטיות הנזכרות בתובענות ניתנו שלא כדין. ברם, הדבר לכאורה אינו מונע מהנתבעת מלשלוח הודעות ביטול חדשות (בכפוף ליישום תוכנו של פסק דין זה) כל זמן שאין בנמצא היתר בנייה.
אין מדובר במקרה בו היתר בנייה ניתן בסמוך לאחר הודעת ביטול ההסכם. עד למועד הדיון במעמד הצדדים בו גובש מתווה הדיון בתיקים העיקריים ועד למועד בו נשמעו הטיעונים לפי ההסדר, לא ניתן היתר בנייה. למעשה, ככל הנראה לא ניתן היתר בנייה עד למועד כתיבת פסק דין זה (ויתכן כי הבקשה להיתר אף נדחתה, ר' לעיל). רבות מהשאלות אליהן מתייחסת תובענה זו יכולות להיות מועלות מחדש, לרבות לגבי התקופה שלאחר הגשת בקשת היתר חדשה (תקופה שראשיתה עוד קודם להגשת שתיים מהתובענות), ובפרט בהינתן השלב התכנוני. לשיקול מוסדי בסוגיית סעד האכיפה, ר' למשל גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים – התרופות (2009), § 6.21 אליו מפנה הערת שוליים 129 ב-§ 6.44.